מידעונט אפי

גיליון 3

"בצער רב"

דברי הספד על פרופ' רומה פלק ז"ל (2020-1932)

את רומה פגשתי לראשונה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בה התחלתי ללמוד ב 1967. תחומי עניין משותפים קרבו אותנו זו לזו למרות הפרש הגילים בינינו. מעולם לא היינו ממש חברות אך רומה היתה עבורי מודל ממש מושלם הן מהבחינה המקצועית והן ברבות ממאפייניה האישיותיים. נדמה לי שלא אגזים אם אומר שבעבודות המחקר שלה, בכתיבתה, בהוראה, ובאישיותה רומה היתה כל כך מיוחדת וייחודית שקשה לי לראות מישהו או מישהי שייכנסו לנעליה.


בלימודיה הגבוהים למדה רומה מתמטיקה, פסיכולוגיה וסטטיסטיקה. תואר שני ושלישי סיימה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים כשהיא משלבת בין שלושת התחומים שבהם התמקצעה, ומתמקדת בפרט בחשיבה סטטיסטית והסתברותית, בשיפוט של מקריות וצרופי מקרים ובפתרון בעיות. באותן שנים החל במחלקה לפסיכולוגיה שיתוף הפעולה הפורה בין דניאל כהנמן ועמוס טברסקי. לימים (2002), מספר שנים לאחר מותו של טברסקי, קיבל כהנמן פרס נובל לכלכלה על עבודותיהם המשותפות.

 

תחומי העניין שלהם התאימו כמו כפפה ליד של רומה: ההתמקדות בדרך בה אנשים מקבלים החלטות בתנאים של אי ודאות. תחום זה חייב את החוקרים לשלב שלושה היבטים: ההיבט הנורמטיבי (בעיקר מודלים מתמטיים וסטטיסטיים לפתרון בעיות שונות), ההיבט הפסיכולוגי (כיצד אנשים, הדיוטות, פותרים בפועל בעיות בתחומים שונים ומה המנגנונים הפסיכולוגים המעורבים בכך) והפער בין שניהם והיבט נוסף – פרסקרפטיבי (איך אפשר לחנך אנשים לחשיבה נכונה יותר). נראה לי שרומה השכילה, יותר מכל אחד אחר שאני מכירה, לשלב בין שלושת ההיבטים הללו בכל עיסוקיה: במחקר, בכתיבה ובהוראה.


באישיותה רומה היתה קפדנית ודקדקנית, תכונות שבאו לידי ביטוי בשלושת תחומי העשייה שלה. כל מחקר שפרסמה היה דוגמה ומופת של עשייה מחקרית: הכרות יסודית עם הספרות הרלוונטית, תכנון המחקר, ניסוח בהיר ומדוייק של ההשערות, חשיבה על כל המהמורות האפשריות, הפרכת הסברים חלופיים לתוצאות על ידי ניסויים נוספים וכתיבה עניינית תוך הקפדה על ניסוחים בהירים ומבהירים. קשה היה להתווכח עם תוצאות מחקריה של רומה.


רומה לא הסתפקה במחקר ובכתיבת מאמרים. תחומי העניין שלה הפגישו אותה עם חידות רבות שלאורך הקריירה שלה אספה וחקרה אותן. פתרון כל חידה שכזו התבסס על ידע מינימלי במתמטיקה או בסטטיסטיקה, או על היגיון בלבד, או על תפיסה חזותית. בשני ספרים "אתגרים לתאים האפורים" ו-"יש בעיה! חידות למחשבה" הציגה רומה מאות חידות. כל חידה תוארה בקצרה – בדרך כלל שתיים עד עשר שורות. החלק המעניין בשני הספרים הללו הוא חלק הפתרונות שתפס את מרבית נפח הספר. הוא עצמו כלל פתרון קצר (התשובה הנורמטיבית), הפתרון המוטעה שרבים בוחרים בו המשקף את החשיבה האינטואיטיבית והסבר מפורט מדוע קיים הפער בין שני אלו. הספרים הללו שפונים להדיוטות כמו גם למומחים נכתבו ויצאו לאור בקפדנות שאיפיינה אותה.


רומה היתה מופת ודוגמה לאתיקה ויושרה מקצועית. היא לא פרסמה את ספריה עד שלא מצאה את המקור לכל חידה באוסף החידות שלה ונתנה לממציא או למצטט את הקרדיט הראוי לו. גם כאן הוכיחה שהיא לא מעגלת פינות.


בהקדמה לאחד מספרי החידות שלה כתבה: "איך לקרוא את הספר? לאט לאט ובמינון סביר. אני מציעה להתייחס לספר זה כמו לשתיית קפה; לא יותר מדי בבת אחת ולא לפני השינה. מומלץ לחשוב על כל בעיה לפני שמציצים בפתרונה. הפתרון יהיה הרבה יותר משמעותי בעבורכם אם הגעתם אליו (או לפתרון אחר) בכוחות עצמכם או אף אם עשיתם חלק מהדרך ועמדתם על סוד הקושי והסיבוך של הבעיה". הקדמה זו מאירה את הצד הפדגוגי של רומה – רומה היתה מורה (בעיקר לסטטיסטיקה או - כפי שהיא כינתה את הקורס שלה - לחשיבה סטטיסטית) מדהימה: היא ניצלה את תחומי מחקרה לשיפור ההוראה. הבינה מה שהתלמיד לא הבין והצליחה לגשר על הפער בין תפיסותיו השגויות לבין מה שנכון. היא לימדה את הסטודנטים בגובה העיניים, חשה את קשייהם. רומה ניצלה את השכלתה הרחבה והביאה דוגמאות מהספרות ומהשירה להדגמת תופעות סטטיסטיות. בזכותן הסטטיסטיקה כבר לא נראתה לסטודנטים כל כך מנותקת מחיי היומיום.


בעודי עסוקה במחקרי הדוקטורט שלי, סיימה רומה את הדוקטורט שלה על תפיסת מקריות. החיבור שהיא כתבה שלאחריו קראתי עוד עבודות דוקטורט רבות, היה היפה ביותר שקראתי. בכוונה כתבתי "היפה ביותר". הוא לא רק היה מעניין, מדוייק, מחדש – הוא היה גם מרתק לקריאה, מלא בציטוטים משירה ומספרות עברית וזרה. נראה לי שהעניין האקדמי של רומה גרם לה למצוא בכל ספר שקראה דברים רלוונטים למחקריה. הסטטיסטיקה היבשה הפכה למשהו מרתק!


עוד שני צדדים באישיותה ובחייה הקסימו אותי: צניעותה. עם כל הצלחותיה רומה היתה ונותרה אשה מאד מאד צנועה. מעולם לא התפארה בהישגיה, לא לקחה קרדיט על דברים שלא היתה מעורבת בהם והקפידה, מאד הקפידה, לתת קרדיט לכל מי שהיה שותף לעבודותיה או עזר לה בהן. מי שתרם לה יותר מכולם היה בעלה, רפי (פרופ' רפי פלק ז"ל). רפי קרא והגיה ותמך בכל היבט של הכתיבה שלה וזה היה רק פן אחד בזוגיות שאמנם לא נחשפתי אליה מקרוב אך צפיתי בה בהתפעלות מרחוק – בעיקר בשנים האחרונות שהזקנה כבר עשתה את שלה.

כך אמשיך לזכור את רומה.

רות בייט-מרום

 האגודה הישראלית לפסיכומטריקה (אפי)

אפי - אגודה ישראלית לפסיכומטריקה

  • Facebook