בניגוד לשיר על הכבש ה-16 שבו הילד סופר הכבשים נרדם, עולם הפסיכומטריקה, מה לעשות, לא נם לרגע בשנה הזאת – שנת הפנדמיה.

מגפת הקורונה העולמית, על אורח החיים שנכפה על האנושות, הציבה בפני עולם המבחנים רחבי ההיקף (וגם "צרי ההיקף") אתגרים חדשים. אם העולם כולו ומערכות החינוך בעולם וגם בארץ נאלצו להיסגר בבתים, ולעבור ללמידה מרחוק, הרי שמיד בא הצורך לעבור גם למדידה מרחוק. אם הלמידה הפכה למקוונת והתקיימה במרחבים של משבצות-משבצות שבהן מצולמים אנשים טרוטי עיניים בפיגמה וטריינינג על מסך מלבני של מערכת שפרצה לחיינו בזום, הרי שהיה הכרח שהמדידה תלך בעקבותיה.

ואכן, השנה נכנסו לחיינו מושגים חדשים שלא היכרנו (או שניצנים שלהם צצו פה ושם בעולם הקדם-קורונאי בעיקר במכוני מיון והשמה לעבודה) כמו אי-פרוקטור (e-Proctor), אמצעי זיהוי ביולוגיים מרחוק, ותוכנות AI שלומדות להתריע כשמישהו חשוד בפגיעה בטוהר הבחינות. פתאום נראה היה שנעשתה פריצת דרך, פתאום צפו על פני השטח פתרונות, חלקיים אומנם ולא מושלמים (אבל בינינו, האם הלוגיסטיקה של המבחנים עד היום הייתה מושלמת?) לבעיית זיהוי הנבחנים, העתקות, היעזרות בגורם שלישי, ביצוע המבחן על ידי מישהו אחר וכו'.

​

מורים בבתי הספר למדו לבנות מבחנים ממוחשבים ומתוקשבים בסביבות אינטרנטיות ייעודיות לבניית מבחנים במגוון תחומי דעת, ולבחון את תלמידיהם באמצעות מצלמות הזום. אחרים עברו להערכה עצמית או חלופית, והגשימו רעיונות שישבו על הספסל, ממתינים לתורם לעלות למגרש במשך שנים. האוניברסיטאות וחלק ממבחני הבגרות הפנימית (הבית-ספריים) עברו לבחון אף הם מרחוק ומהבית. בסמסטר הראשון לזום הם הסתפקו בציון עובר/לא עובר שהפכו להיות בדיחה בעיני הנבחנים, אשר ניצלו כל פרצה במצלמה וברשתות החברתיות כדי "להוציא" ציונים חלומיים. בסמסטר השני, הבדיחה הפכה לבכייה, כאשר התשתית לבחינה מרחוק השתפרה בזכות תוכנות החוסמות גלישה לאתרים וקבוצות חברים שיכולים לעזור בבחינה אבל זאת במחיר של צילומים רציפים, משגיחים מרחוק, מעקב אוטומטי המיושם באמצעות תוכנות AI, זיהוי הנעשה באמצעים ביולוגיים אשר ביחד מעוררים את שד ה-1984 שלנו ואת החרדה מהחדירה לפרטיותנו.

מן העבר השני, צצו מבחנים קצרים ויעילים, המבוססים על יצירת פריטים אוטומטיים (item generation). בזמן שמוסדות מבחנים מיתולוגיים כמו ETS ו-ACT שלא יכלו לבחון בהיקף רחב יותר פיטרו מאנשי הפסיכומטריקה המקצועיים והוותיקים שלהם, פרחו ועלו אותם מבחנים שאפשר לבצעם בלי להתנייד מהבית, עם שתי מצלמות ומיקרופון, בקצרה, ביעילות ולא פחות חשוב - בזול. ומה שעוד יותר חשוב – אפשר לחזור ולהבחן באותם מבחנים כמעט ללא הגבלה על מספר פעמים שרוצים.

ימים יגידו האם אנו חווים התחלה של תקופה חדשה בעולם המבחנים או שמא עם ההשתלטות על התחלואה ועל הנגיף נחזור לעולם הישן והמוכר של מבחנים במרכזים ומועדים ייעודיים להיבחנות, שבהם כולם נבחנים בתנאים סטנדרטיים, עם משגיחים בני אנוש, שנמצאים איתנו באותו מרחב אוויר, מחייכים ואומרים בוקר טוב, אבל לפעמים גם קצת עוצמים עין מהעתקות, או סתם מתבלבלים בזמן המוקצב לפרק במבחן.

יואל רפ