1.
כנס אפי נערך השנה, כמו כנסים רבים אחרים, במתכונת מקוונת. המעבר למתכונת מקוונת אפשר השתתפות של מרצים (ומשתתפים) שאולי לא היו מגיעים לו היה הכנס מתקיים פנים-אל-פנים. כך, נהנינו ממספר הרצאות שהועברו מארה"ב. כמו כן, המתכונת המקוונת זימנה אפשרות של פיצול הכנס ליומיים קצרים ומגוונים, במקום יום אחד ארוך. למתקשים להתרכז (כמוני, למשל) היה הביטחון שההרצאות מוקלטות ותהיינה זמינות מאוחר יותר להקשבה נוספת. התרשמתי מהמספר הרב של המשתתפים, מה שיכול ללמד על החיבור שיש לאנשים לאפי ולתחום.
מהתבוננות בתוכנית הכנס אפשר להתרשם, מחד, מהמכנה המשותף של ההרצאות השונות – פיתוח, עיבוד, שימוש בכלי מדידה כמו מבחנים ושאלונים, ומאידך, ממגוון היישומים – צבא, השכלה גבוהה, חינוך ועוד. התוכנית גם מלמדת על התרגום בשדה של תחום הפסיכומטריקה כמדע יישומי שעוסק בכלי מדידה והערכת כישורים, הישגים ואישיות. עם זאת, הזהות המקצועית של הפסיכומטריקאי/ת מתמקדת רק בחלק מההיבטים הללו. מהסקר המעניין שנערך על ידי "ועדת מיהו פסיכומטריקאי", ושחלק ממצאיו הוצגו על ידי ריטה סבר, עלה כי קבוצה לא מבוטלת מחברי אפי (כ-40%) אינם מזהים עצמם כפסיכומטריקאים. אם הבנתי נכון, רובם עוסקים בהערכה במובן הרחב כמו הערכת תוכניות והערכת הפרט. ממצא זה, מעניין בפני עצמו והעלה בי כמה מחשבות.
ראשית, נדמה שכדי להבין טוב יותר את הנושא של ההגדרה והזהות המקצועית כדאי לבדוק לא רק את הזהות האישית אלא גם את תפיסת האחר. כיצד? למשל, אפשר להציג תיאורי פרופילים שונים של אנשי מקצוע (לפי השכלה, עיסוק) ולבקש לשפוט מי מהם ייחשב לפסיכומטריקאי/ת. שנית, יתכן שיש מקום לשקול שאפי – האגודה הישראלית לפסיכומטריקה – תיקרא האגודה הישראלית לפסיכומטריקה ולהערכה. כך אפי תשמש בית לעוסקים ולעוסקות בהערכה במובן הרחב יותר. אמנם, היא עושה זאת גם היום, אבל נדמה לי שהעוסקים והעוסקות בשדה בתחומים הרחבים הם רבים בהרבה מאלו החברים באפי, רבים מהם אינם חברים באפי ואולי אפילו לא מודעים לקיום של אפי. כך מעריכי תוכניות ואנשי חינוך שעוסקים בהערכה חינוכית- בית ספרית, שכלי ההערכה הם כלי עבודה יומיומיים בעבורם, יוכלו להיתרם ולתרום מניסיונם.
אם נחזור לתכני הכנס, אציין כי נחשפנו להשפעת 'הקורונה' על עולם המבחנים, ולמדנו כיצד התמודדו גופים, כמו הצבא, בהתאמת הכלים שלהם להערכה מרחוק (בהקשרים שהם עתירי סיכון). אין זה מופרך לשער כי חלק מהיישומים הללו יישארו עמנו גם בעולם הפוסט-קורונה. עוד ראינו, את המגמה הגוברת מידי שנה של כניסת עולם הבינה המלאכותית והנתונים הגדולים (ביג-דאטה) לתחום מדידת הכישורים, מגמה שרק תלך ותשתכלל בעתיד.
המדדים הסובייקטיביים, הרכים יותר, מעסיקים אותי לא מעט, ולכן שמחתי שהיה בכנס שילוב ואיזון בין עיסוק במדדים אובייקטיביים ומדדים סובייקטיביים, מושתתי דיווח עצמי.
בסיכומו של דבר היה כנס מוצלח ומעניין. אם בשנה הבאה, יישאר הפורמט המקוון, אני מציעה להוסיף במהלך היום מושבים שבהם יתקיים שיח עמיתים ואינטראקציה בין המשתתפים. מרכיב זה היה חסר השנה.
אני מודעת להשקעה הרבה של המארגנים שטרחו ושקדו על תכנית הכנס. זו הזדמנות להגיד תודה רבה.
עינת נוטע-קורן
2.
במשך 16 שנים התקיים לו כנס אפי במתכונת המסורתית של מפגשי פנים אל פנים. רבים מהמשתתפים הגיעו גם בשביל לשמוע וללמוד על מחקרים חדשניים בתחום המבחנים, ההערכה והמדידה, אך לא פחות מכך, על מנת לפגוש מכרים ממעגלי לימודים/תעסוקה קודמים, וממעגלי היכרויות חבריות מגוונות.
רבים מהמשתתפים זכו להזדמנות הנדירה למפגש השנתי, ולא לחינם ביקשו המשתתפים ודאגו המארגנים להפסקות ״נדיבות״ בין המושבים, ולהפסקת צהריים ארוכה במיוחד.
הכנס השנה היה ניסוי חברתי מעניין - אמנם רבים מהמרצים הרצו לראשונה, אך התכנים, ״בגדול״ לא היו חדשים - מיון לתעסוקות שונות (אמנם חלקן במסגרת צה״לית), נשירה ממוסדות לימוד אקדמיים, תוקף מבחן פסיכומטרי (אמנם עם קריטריון חדשני של שכר), שימוש בנתונים בסביבות למידה, פיתוח כלי מדידה ומיון בהקשרים שונים ועוד.
מחמאות רבות לצור קרליץ, למיטל אלון, לאימאן עוואדיה, לגילי גולדצוויג ולכל חברי מועצת אפי על התכנון והארגון האקדמיים; ברכות ומחמאות גם לאילן שינה על הניהול הטכנולוגי, ולכל המציגים שדאגו לזרימה חלקה לרוב של כל המצגות והמושבים.
אבל זה לא הרגיש כמו אף אחד מהכנסים הקודמים. זה הרגיש קצת כמו משל המערה והצללים של אפלטון - הקול קולו של כנס אפי, והידיים, ובכן הידיים עם העכבר והמקלדת ולא באמת שם, בכנס.
היו לי תחושות דומות בכנסים וירטואליים נוספים השנה, והמסקנה שלי היא די ברורה - אנחנו לרוב לא מעריכים את מה שיש לנו עד שהוא נלקח מאיתנו.
זה נכון לגבי הכנס, לגבי מרביתנו שזוכים לעבוד מהבית אך חסרים את המרכיב החשוב של שיחות המסדרון והמפגשים בפינת הקפה, לגבי תלמידים וסטודנטים שמנסים ללמוד מרחוק אך חסרים את המרכיב האנושי, החברתי, הרגשי שפתאום כולנו מעריכים אותו ומרגישים בחסרונו.
כן, השנה האחרונה כולה, וכנס אפי הוא שיקוף אחד שלה, נדמית כמו תקופת המתנה, כמו חיקוי דהוי של הדבר האמיתי.
אני מקווה ומאחל לכולנו שנחזור במהרה לחיים האמיתיים. ושנתראה בכנס אפי ה״מקורי״ ב-2022.
אייל גמליאל
3.
כנס אפי 2020 היה מהאחרונים שהשתתפתי בהם בשנה שעברה in-person. זמן קצר אח"כ החל המשבר הבריאותי. היה מעודד שהיתה המשכיות והכנס כן התקיים השנה, תוך התאמה לנסיבות של ריחוק חברתי.
החלוקה ליומיים עזרה לי להשתתף ברוב הכנס. הכנס שיקף בתכנים התייחסות ישירה למשבר הקורונה, במושב על התאמת מערכת המיון הצה"לי (למרות שהצגות היו דומות למדי וחזרו על עצמן). עם זאת, היה מרשים לראות במגוון נסיבות את היכולת להשתנות, את האבחנה בין מה שמוותרים עליו למה שמעבירים לפלטפורמה אחרת והיישום המהיר של שלבי תיקוף.
היה לי מאוד מעניין לשמוע על דברים שאני לא אעשה. המושב על הפקת מדדי ביצוע/יכולת מתוך נתונים רועשים הראה לי את ה-state of the art. בתור מי שלקחה בסמסטר הקודם קורס על IRT, ראיתי יישומים של מה שלמדתי ומאד התרשמתי מהתחכום המקצועי ומהשליטה בפרוצדורות מתקדמות. אני כבר לא אעשה עבודות עתירות חדשנות כאלו, אבל ראיתי בזה השראה והתוויית כיוון.
כמו בדר"כ, ממש קשה לי לבחור בין מושבים מקבילים, כי הרבה דברים מאד מעניינים. היה קצת חבל שאי אפשר היה לעבור באמצע בין מושבים מקבילים, כמו ב"נורמלי". הייתי במושב על השכלה גבוהה שהיה מעניין כאזרחית וכעובדת בתחום. שמעתי על העבודה על צמצום בנשירה מהשכלה גבוהה וזה עניין אותי ליישם במוסד שלי. שמעתי במושבים אחרים עבודות של "הזרם המרכזי" בפסיכומטריקה – פיתוח כלים, ניתוח עיסוקים – והנושאים נשקו לתחומי עניין שלי.
מבחינתי, היה כנס מגוון שענה על הצרכים ותחומי העניין שלי. השימוש בפלטפורמה (זום) שמוכרת לכולם, תוך שימוש רק במאפיינים בסיסיים, היה נבון. כן נשארתי עם פספוס בגלל היעדר מפגש אישי; יש למה לחכות בשנה הבאה.
אפרת נטר
4.
בגדול – היה כנס מוצלח, למרות האתגרים!
נעשתה עבודה יפה, והחבר'ה מתוכנית קרב – אילן ושמחה – היו חשובים מאד.
כמה דברים בכל זאת...לשיפור בכנסים הבאים. אני מתמקד בתובנות שהיו לי הקשורות לפורמט הדיגיטלי/זום.
צריך לחשוב על דרכים לשתף את הקהל, לפני הכנס (חשיפת הנושאים ומעורבות) ובמהלכו.
הפורמט מאפשר לאנשים רבים לעשות הרבה דברים תוך כדי הכנס, כמו לעבוד, לשלוח מיילים, לאכול, לנמנם.... זה קורה גם בכנס פרונטלי, אבל כאן זה קורה יותר.
הכנס הוא כנס מדעי אבל צריך לגעת גם בצד החברתי.
יש פלטפורמות יותר מתוחכמות מזום לכנסים, לא ממש מכיר כדי להמליץ.
בתקווה שהכנס הבא יהיה כמו פעם.
אבי אלאלוף
5.
כנס האגודה הפסיכומטרית הישראלית (אפי) נערך השנה באופן מקוון מפאת הסגר, אשר הציב בפני גופי המבחנים אתגר – להמשיך לבחון גם כשהמגפה משתוללת בחוץ. בסימפוזיון של ממד"ה וחה"א ובהרצאה של מט"ח שמענו כיצד נערכו מבחנים מרחוק כשלא נמצא פתרון פיזי. התרשמתי מהאופן בו לובשי המדים התגמשו במהירות וכיצד בחנו מלש"ביות, ומועמדים לקצונה ולטיס בתנאים שנחשבו פעם בלתי אפשריים. המחקרים הראשוניים שנעשו לא הראו סחף בציונים ופגיעה המונית בטוהר הבחינות וככלל נרשמה הקבלה בין תוצאות הבחינות בתנאים רגילים ומרחוק. חבל שלאותו סימפוזיון לא הוזמנו גם גופים נוספים שיספרו על ההערכה השוטפת במערכת החינוך, במבחני הבגרות הפנימיים, באוניברסיטאות ועוד.
הרצאת האורח של דרק בריגס, היוותה משב רוח מרענן והזכירה לנו שסולמות הציונים הם שרירותיים וחסרי פשר של ממש, והם לא יותר מסולמות סדר - סוגיה שאנו נוטים להתעלם ממנה בעיסוק השוטף של עבודתנו. ברם, חשוב לזכור שאם מחליטים לתת פשר לסולם - יש לתת פשר שמבוסס מחקרית מזה אך שיתחבר לקהל הרחב מזה. לטעמי, אל לו להתבסס רק על שני פריטים בודדים במבחן כפי שהוצע.
היום השני של הכינוס דמה בתכניו לכנסים קודמים, ואיפשר לבחור מושבים על פי העניין. אהבתי את הסימפוזיון של אנשי הארגונים האמריקאים ומכון וייצמן שתיארו התמודדות עם נתונים רועשים. חשבתי שהנתונים אינם דווקא רועשים (כפי שטענו המרצים) אלא בעצם מוטים מכל מיני סיבות ושיש למצוא את הגורם להטיה.
בסך הכל היה כינוס טוב, עם איזון טוב בין הרצאות מגופים מוסדיים של מבחנים. נכון היה שלא לוותר עליו לגמרי ולקיימו למרות המצב. הפיצול לשני ימים הקליל את הכנס שהרצאות שלו בזום עלולות לאתגר את יכולת הקשב האנושית. אציין בכל זאת שהיו מספר בעיות לתשומת לב מארגני הכנסים הבאים והמרצים, אם יהיה צורך לקיימם שוב כנס מרחוק. חזינו במצגות עם שקפים עמוסים במילים ובנתונים אשר בשיתוף מסך - בלתי אפשרי לקרוא אותם. חשוב להזכיר שמצגת שאפשר להציגה על מסך ענק אינה בהכרח מתאימה גם להצגה בצג המחשב.
במושבים המאורגנים מראש ומחולקים לקבוצות, כדאי להזכיר שאפשר מבחינה טכנית לדלג בין הקבוצות מבלי להפריע למרצים. כדאי גם לוודא שבתום הזמן שמוקצב לכל מושב לא ייקטעו הרצאות על ידי מערכת הזום (למשל על ידי הקצאת מרווח-בטחון של זמן נוסף). לבסוף, חסרו מאוד הפגישה והסמול טוק בין המשתתפים, ואולי היה נכון לייצר כזו, או ליזום דיונים בזום כך שתיווצר אינטראקציה בין המשתתפים. זכיתי לרגע כזה של עדנה באחת ההפסקות, שבה בזמן ההמתנה התפתחה שיחה עם קולגות שלא נפגשתי עמן מזמן.
לסיכום, יש חסרונות בזום, אך היתרונות עולים עליהם, ואפשר גם לראות את ההרצאות לאחר תום הכנס. ובכל זאת, אחרי כל זה אומר – לשנה הבאה בירושלים (או בכפר המכביה).
יואל רפ