"בצער רב"

דברי הספד על חבר אפי שנפטר לאחרונה

מידעונט אפי

גיליון 1

לזכרו של אלי זבולון

2019-1948

אלי גדל והתחנך בקריית עמל, היום קריית טבעון. ב 1966 סיים את התיכון ומיד יצא לעתודה. הוא היה מבין המעטים שלמדו את הצרוף של סטטיסטיקה ופסיכולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית.  עם סיום התואר גוייס לחיל הים ושימש כפסיכולוג שדה יחידתי ושם דבק בו החיידק הפסיכומטרי, שבו עסק כל חייו במסגרות שונות. עד 1988 שרת בצה"ל כראש מדור מחקר ביחידה לפסיכולוגיה צבאית, כראש ענף פסיכולוגיה בחיל הים וכראש ענף פיתוח מערכות מיון במחלקה למדעי ההתנהגות. בכל התפקידים הללו עסק במיון כוח אדם, באבחון מועמדים לתפקידים שונים, בייעוץ ארגוני ובפיתוח כלי הערכה. במהלך תקופה זו סיים תואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית, ותואר שלישי, תחת הנחייתו של פרופ' לואיס גוטמן ז"ל, בנושא "חקר התנהגותם של חיילים ביחידה צבאית, במסגרת בנייתה של תיאוריה על התנהגות ארגונית".

עם פרישתו מצה"ל, הצטרף לחברת "פילת" בה עבד  עד 2003, עם הפסקה של שנתיים כסמנכ"ל לפיתוח משאבי אנוש ב"אמדוקס".  ב"פילת" פיתח מערכות להערכת עובדים ומנהלים, לאיתור עובדים ולקידומם, וניהל את תחום המיון.  לפני הגיעו לגיל פרישה הספיק עוד לעבוד תשע שנים כמנהל יחידה פסיכולוגית במשרד ראש הממשלה  שהיתה אחראית על מיון עובדים והערכתם השנתית. תחתיו גובשו והופעלו מרכזי הערכה למנהלים, נערכו סקרים, וקודמו תהליכי אבחון.  שם גם פיתח וביצע סדנאות בתחום המתפתח של כשלי חשיבה.

אלי ראה בפרישה מהעבודה הזדמנות לתרום מהניסיון הרב שצבר בכל שנות עבודתו, לארגונים רבים ומגוונים כיועץ עצמאי וכמרצה. מספר פעמים בשנה נקרא להשתתף כפסיכולוג מלווה במרכזי הערכה למיון מועמדים לשפיטה ולמיון עובדים לרשמים ברשות האכיפה והגביה. בהתלהבות הציע את מועמדותו לתפקידים נוספים במגזר הציבורי אך שאיפות אלו נגדעו ב 17.11.19 כאשר ליבו נדם באופן מפתיע.

אלי היה איש מקצוע שדעתו תמיד נשמעה. הוא היה יסודי, למד כל תחום רלוונטי לעיסוקיו, סקרן, קשוב לשמוע דעות אחרות, ובעל ידע נרחב לא רק בפסיכומטריקה אלא גם בתחומים אחרים שבהם התעניין – ובעיקר בידיעת הארץ ובהיסטוריה.

אלי היה איש של אנשים – וסביבו התגבשו קבוצות רבות: חברים וחברות מבית ספר יסודי ומהתיכון שנפגשים עד היום  בטיולים בארץ ובעולם; השותפים למקהלת החובבים של רעננה אליה הצטרף לפני מספר שנים; ידידיו הוותיקים מתקופת העתודה האקדמית ומהלימודים; עמיתיו מהשרות הצבאי וכמובן הפסיכולוגים שאתם למד ואתם עבד. כל אלו זוכרים אותו כחבר נאמן ותומך שתמיד מתגייס למשימות,  חסר גינוני כבוד, צנוע, עם חוש הומור אדיר ומלאי של בדיחות שלעולם לא כלה, ואופטימיות סוחפת.

 ומי שהיתה הקבוצה החשובה והמרכזית בחייו הייתה המשפחה – רבקה אשתו, שלושת ילדיו, כלותיו, חתנו ותשעת נכדיו שעליהם הרעיף הרבה אהבה ותשומת לב.  הבית ברעננה היווה את המרכז המשפחתי בו נערכו הארוחות המשפחתיות וממנו יצאו כולם לנופשונים משותפים.

כל השותפים למעגלים הללו שסובבו את אלי, כבר מרגישים בחסרונו של מי שהיה תמיד שמח, נתן חיבוק תומך וחִייך, ושוב חִייך, ותמיד הבטיח ש"למרות הכל, הכל יהיה טוב". אז נותר לקוות ולחייך. אבל בעצב...

רות בייט-מרום

 האגודה הישראלית לפסיכומטריקה (אפי)

אפי - אגודה ישראלית לפסיכומטריקה

  • Facebook