אורחת: דנה זלינגר אבוטבול
מנחה: ד"ר ליאת בסיס
אנחנו חיים בעולם של אינדיבידואליסטים, כל אחד לעצמו, במסך שלו, לא רואה מחוץ לקובייה שלו, ואם כבר מסתכל, רואה באחרים גורם מפריע יותר מאשר מסייע. תוסיפו על העולם המערבי הזה את ההקשר של ההערכה וקבילתם מכפיל כוח.
תחום ההערכה מתהדר פעמים רבות בהיותו אובייקטיבי, חיצוני ובלתי תלוי. הדר זה גוזר פעמים רבות בדידות רבה על המעריך, נקודת מבטו, ושם סימני שאלה על היותו רלוונטי לבעלי העניין שלו.
בעולם כזה של הערכה מודרנית, מרענן לפגוש מישהי שמדברת ופועלת בהתאם לעקרונות ההערכה המשתפת. בשורות הבאות ננסה להבין מדנה כיצד עושים הערכה משתפת, למה זה חשוב ומתי זה פחות מתאים, בכל זאת.
שלושה דברים על דנה:
1. לדנה תואר ראשון במדעי ההתנהגות מאוניברסיטת בן גוריון, ותואר שני ביישוב סכסוכים מאוניברסיטת תל אביב (שני תארים שיכולים להיות חיוניים בהערכה משתפת).
2. דנה התוודעה לראשונה להערכה בארצות הברית שם עבדה כארבע שנים במכון מחקר באוניברסיטת ברנדייס בהערכת התכניות של 'תגלית'. כשחזרה לארץ, ניהלה את תחום ההערכה בארגון חותם, שהיה בשלבי הקמה. דנה בנתה והנחתה ביחד עם ד"ר גילה מלך (שכבר התארחה אצלנו בבלוג בעבר, זוכרים?! בלוגומטרי 3) את הקורס למדידה ולהערכה בשדה החברתי במסגרת לימודי התואר השני בפסיכולוגיה חברתית יישומית במרכז הבינתחומי. וכיום היא מנהלת את ההערכה והמחקר בחברה למתנ"סים.
3. הגילטי פלז'ר הזוגי שלה הוא סדרות בינג', מההתחלה ועד הסוף, למשל עכשיו סיימו את קצה האגם, מחוברים ועוד.
שנה טובה דנה!
אז כשאת אומרת הערכה משתפת למה את מתכוונת?
הערכה משתפת היא בעצם מה שנקרא participatory evaluation, אביא את ההגדרה של Brad Cousins לפיה הערכה משתפת היא הערכה שבה אנשי מקצוע בתחום ההערכה עובדים בשותפות עם בעלי עניין שונים בתכניות על מנת לייצר ידע הערכתי. מדובר בגישה ולא במודל עבודה או תיאורייה, והיא יכולה להיות רלבנטית בהערכה כמותית, איכותית או מעורבת שיטות.
קיימים שני ערוצים של הערכה משתפת:הערכה משתפת יישומית – מכוונת יישום, שימושיות ופתרון בעיות.הערכה משתפת טרנספורמטיבית – מכוונת העצמה, של המשתתפים בה. בדומה למחקר פעולה, הערכה זו אקטיבית יותר בתהליך קידום השינוי.אני אתמקד בערוץ הראשון, של הערכה משתפת יישומית.
מתי זה מתאים, הערכה משתפת? כאשר הארגון, באופן אותנטי, מכוון למידה ושיפור; כשיש הסכמה עקרונית לגבי הנושאים המוערכים – כלומר לא פועלים בעמימות מוחלטת; כשיש מחוייבות ארגונית של בעלי העניין לנושא; וכשיש משאבים מספקים לביצוע הערכה.
מה התפקיד של כל אחד מהשותפים בתהליך של הערכה משתפת? המעריך והצוות של המעריכים תורמים את הסטנדרטים המקצועיים של תהליכי ההערכה, הלוגיקה ההערכתית והידע הרלבנטי בהערכה. בעלי עניין אחרים אמורים לתרום ידע על התכנית, על הציפיות ממנה וההקשר בה היא מתקיימת, ועל מודל ההפעלה של התכנית או הארגון. בעלי עניין כאלה יכולים להיות משקיעים, מנהלי התכניות, מוטבים, שותפים, מתנדבים וצוות ועוד.
הערכה משתפת נשמעת טוב על הנייר, יצא לך ליישם משהו מזה?
הערכה משתפת עבורי היא לא רק פרקטיקה יישומית היא גם תפיסת עולם, לפיה יש מקום לכלל הקולות להשמע ולהיות חלק בחשיבה, בעיצוב, בפענוח וכמובן בהטמעה של הדבר הזה שקוראים לו תהליך הערכה בתוך ארגון. כמעריכה פנימית שהיא חלק מהארגון חשוב לי שההערכה תהיה חלק מהמרקם הארגוני, שזור בתוכו ולא על ידו. וככזה הוא צריך כל הזמן לזרום בדם של בעלי העניין של הארגון.
רגע לפני שאני אקח אותך לדוגמאות על היישום, משפט אחד על החברה למתנ"סים כדי שהדוגמאות יובאו בתוך הקשר.
החברה למתנ"סים היא חברה ממשלתית השותפה בהקמה והפעלת 174 מרכזים קהילתיים בכ-140 יישובים בכל רחבי הארץ. משימתה המרכזית היא חיזוק החוסן החברתי והקהילתי באמצעות מתן שירותים וקידום יוזמות חברתיות בתחומי חינוך, פנאי וקהילה.
אני בחרתי להמחיש את ההערכה המשותפת ביחס לתהליך הדרכות והטמעת ידע בתחומים ניהוליים ארגוניים שעשינו עם כלל המרכזים הקהילתיים של החברה. החברה למתנ"סים מעבירה הכשרות מקצועיות למנהלים וצוותים במגוון רחב של נושאים אך לא היתה בעבר ציפייה קונקרטית ליישום התכנים המועברים והטמעתם הלכה למעשה. בשנתיים האחרונות נבנתה אסטרטגיה ברורה בחברה למתנ"סים לפיה אפקטיביות ההכשרות נבחנת ביחס לטיוב תהליכי עבודה של המרכזים הקהילתיים ההדרכה נתפסת כמרכזית בתהליך שינוי של דפוסי עבודה ושיפורם. בתהליך זה הוגדרו שלושה תחומים מרכזיים ולצידם מסר ברור לפיה הדרכה מוצלחת לא מסתיימת בחדרי ההדרכה אלא במרכז הקהילתי עצמו, ויותר מזה בהטמעה של המנהל את התחומים.
שינוי זה הצריך הגדרות מחודשות ל – מהי הצלחה מצד כלל השותפים: אנשי ההדרכה, מובילי התהליך והמנהלים בשטח. כמובן שמכאן נבע גם הצורך להגדיר את מדדי ההצלחה שלנו.
חוץ מתפיסת העולם שאת מביאה ביחס להערכה משתפת, מה הביא אותך ליישם זאת כאן ובאיזו מידה הארגון שיתף עם זה פעולה?
אם הערכה משתפת היא לצרכי שימושיות ושינוי, אז חשבתי שזה בדיוק מה שצריך לקרות בשלב הזה, שהוא מאוד מעצב. מלווה את הארגון בתהליך של שינוי. בתהליכים של למידה עצמית. תהליך כזה נותן הרבה מקום להשמיע, מקום להרבה דעות, להרבה מומחים, ומאחר והתהליך עדיין מאוד בלידתו אז יש לכל זה הרבה מקום. מה זו הצלחה מבחינתם, לאן הם מכוונים, ולעצב זאת ביחד.
תהליך הערכה, יש בו היבטים מאיימים, אנשים מתגוננים ונסגרים. בתהליך שינוי המצוי בשלבים כל כך ראשוניים, הרגשתי שאם לא אעבוד בשיתוף אלא אכפה תהליך הערכה חיצוני, ועוד במסגרת שינוי ארגוני מורכב, רחב היקף, אז אנשים פשוט לא יאמצו את תהליכי ותוצרי ההערכה אלא יסתכלו עליהם כגורם שיפוטי ומבקר שעלול לפגוע בהם, לא לתרום לקידום תהליכי העבודה, לא לשתף בידע או שתביא אותם להציג שינויים טכניים ולא עמוקים.
ההתנהלות המשתפת והרכה שלא אומרת מה אלא מקשיבה למשתתפים, פתחה את הארגון לשיתוף פעולה. הנכונות של השותפים לשבת ולחשוב ביחד היתה כתוצאה של הגישה הזו. הארגון זיהה מהר מאוד את הרווחים שמציעה הגישה.
איך ועם מי נעשה השיתוף?
מדובר בכ-15-20 איש ביניהם מובילי המהלך בארגון, הצוות הבכיר, מנהלי התחומים של תחומי הידע ומנהלי וסגני המחוזות.
נערכה סדרה של פגישות אישיות ומשותפות על מנת להגדיר את מדדי ההצלחה, מה נרצה לראות מיושם בשטח הלכה למעשה, כתוצר של ההדרכות האלה. השיתוף נעשה בתהליך ספיראלי, סבב אחד עם מנהלי התחומים ואז תיקפנו עם מנהלי המחוזות, ולאחר מכן, תיקוף מול השטח של ההצעה שהביא המטה. כל קבוצה תיקפה את האחרת, כל אחת מביאה קול אחר: את הארגון, את התחומים, את השטח.
מעבר לתוצר המסכם של מסמך מדדי ההצלחה שתוקף על ידם, התהליך יצר המון רווחים נוספים. דיוק של מנהלי התחומים ביחס להדרכות של עצמם מיקוד במה שחשוב להם שיהיה מיושם ומכאן חידד את התוכן, הטמיע חשיבה תוצאתית בתוך תהליכי העבודה, סינכרון בין בעלי העיניין השונים ביחס למשימה ותכליתה והליכה לכיוון מטרה משותפת, בהירות בתוצרים הנחוצים מהתהליך ועוד..
בשלב נוסף פותחו כלים שתומכים את התהליך, למשל כלי מיפוי ראשוני שנועד לבחון איפה נמצאים המנהלים ביחס למדדים שהגדרנו. פיתחנו משוב שמסכם כל הדרכה, משוב על ההדרכה ושאלות שמכוונות ליישום. ההערכה היא גם שחקן בשינוי, היא מגוייסת לטובת תהליך השינוי, בשאלות שהיא שואלת, בתוצרים שהיא מייצרת, מניעה את הארגון לכיוון הזה.
איפה היה קשה או מורכב, אילו מחירים היו לזה? הערכה משתפת דורשת הרבה יותר תשומות מהמעריך. מתבצעים הרבה מאוד סבבים, הוא משקיע הרבה יותר תשומות בפיתוח בהשוואה לאם היה עושה זאת בעצמו. יש גם פשרות, גם מקצועיות, שאתה עושה בתהליך הזה. אבל מבחינתי אלה מחירים קטנים לשלם. הערך שציינתי קודם הוא רב יותר מהמחיר, וככה צריך להראות תהליך עבודה. לי היה יותר קשה לעבוד לבד, ולהגיד עבורם איך תראה ההצלחה שלהם. מוביל הערכה עם עקרונות מאוד נוקשים, שלא מוכן להפעיל מידה של גמישות, יתקשה בתוך המרחב של הערכה משתפת. למשל גמישות במתי מודדים הצלחה, בלהכניס שאלות שמשרתות את השינוי למרות שאין להן תרומה להערכה, למשל, גורמות למוטבים להתבונן פנימה על חלקם בתהליך. תהליך כזה יכול לתת מקום להרבה התנגדויות. מצד אחד – לא נעים להתמודד עם התנגדויות, מצד שני – עדיף שיעלו בשלבים מוקדמים.
תודה רבה דנה! לסיום הייתי רוצה לשאול, איזו פנייה היית רוצה להפנות לפסיכומטריקאים בישראל? כאנשי מקצועי אנחנו צריכים לזכור שלכל השותפים שלנו יש המון ערך למקצוע שלנו ולא רק למקצוע שלנו יש ערך עבורם. מקווה שהבלוג הזה, לפחות עבור אנשים שהם מעריכים יותר "משימתיים" מהווה תזכורת מועילה לחשיבות התהליכים שכן פעמים רבות התהליך עצמו, קרי הדרך, חשוב לא פחות ולפעמים אף יותר, כדי להשיג את התוצאה.
הבלוגומטרי הוא פלטפורמה לשיתוף בידע פסיכומטרי רלבנטי ובעל ערך. מוזמנים לבקר כאורחים, כמגיבים וכצופים שאינם נראים.