אורחת: ד"ר ליאת בסיס
מנחה: פרופ' אייל גמליאל
שלושה דברים על ליאת:
ליאת היא מומחית למדידה והערכה, מרצה בקורס מבחני מיון לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית-ארגונית באוניברסיטת בר אילן. לפני תפקידה הנוכחי, ניהלה ליאת את יחידת המיון, מדידה והערכה בארגון מעוז. ליאת היא פסיכולוגית תעסוקתית מומחית. עד לפני שנתיים ניהלה ליאת את 'בסיס להערכה' – ארגון שהעניק שירותים בתחומי המדידה, המיון וההערכה. כיום, ליאת היא ראש מטה בארגון מעוז, שהוא ארגון חברתי ללא כוונות רווח. ארגון מעוז עוסק בפיתוח ורישות של מנהיגות מכלל הקבוצות בחברה הישראלית, בבניית אמון ביניהם, שיתופי פעולה ופתרונות רב מגזריים בבריאות, חינוך, תעסוקה ושלטון מקומי. בתפקידה, ליאת אחראית על הגברת האפקטיביות בתהליכים הארגוניים, על משאבי אנוש, פיתוח שותפויות ויוזמות אסטרטגיות, ניהול סיכונים והוועד המנהל.
לליאת תואר שלישי בפסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית מאוניברסיטת בר אילן.
גם בעבר וגם בהווה ליאת משמשת כ"שדכנית". בעבר שידכה בין זוגות, והיא "לוקחת קרדיט" על שלוש חתונות (ותשעה ילדים). כיום ליאת מתמקדת בשידוך בין אנשים לבין הזדמנויות תעסוקתיות.
ליאת ברוכה הבאה לבלוגומטרי שלך בו את היום משמשת דווקא כאורחת.
ליאת, ד"ר יואב כהן טען כי "בפסיכומטריקה עוסקים אנשים שסבורים שמקצוע ראיית החשבון הוא מרגש". אז למה כוונתך כאשר את אומרת שפסיכומטריקאים יכולים לחולל שינוי?
אכן, רוב הפסיכומטריקאים סבורים שהאחריות המידית שלהם היא על פיתוח כלים מוקפד ועל עיבוד נתונים באופן מדויק ככל הניתן בתחומים שונים של מדעי החברה, החינוך, והארגונים. לצד הסכמה רחבה זו, ישנם הסבורים שהאחריות של הפסיכומטריקאים צריכה לקחת אותם הלאה ושעלינו לשאול עצמינו: האם היינו רוצים שמשהו יקרה עם הכלים ו/או הנתונים שפיתחנו? מרבית הפסיכומטריקאים עשויים לרצות בכך, שכן המשמעות של תוצרי העבודה חשובה לאנשים באשר הם. יחד עם זאת, הפסיכומטריקאים עשויים להיות חלוקים לגבי מידת האחריות שהם רוצים לקחת על עצמם בהנעה של פעולות הקשורות לפיתוחים שלהם, לכלים שלהם, ולדוחות הנתונים שהם מספקים. במקרים בהם אין שימוש בכלים/בנתונים, או שהשימוש שנעשה אינו מספק, יכולים להשתלב הפסיכומטריקאים כמחוללי שינוי. במקרים כאלה, הפסיכומטריקאים מחוללי השינוי יחרגו מההגדרות הצרות של עבודה עם תוכנות סטטיסטיות, יפשילו שרוולים ו"יצאו לעבודה בשדה". בבסיס התפיסה של הפסיכומטריקאים כמחוללי שינוי מונחת ההנחה שהאחריות שלנו אינה נשארת ביצירה ובפיתוח של הכלים ודוחות הנתונים, אלא שמוטלת עלינו אחריות גם לוודא שהם ישפיעו. תפיסה זו משווה את תפקיד הפסיכומטריקאים עם אחריות מקצועית לוודא שלא רק שיש נתונים מהימנות ותקפים, ולא רק שיש כלים מכוילים, אלא שעלינו לוודא שהנתונים הובנו כהלכה ושהכלים מיושמים כראוי.
זה נשמע מאוד תיאורטי. את יכולה לתת דוגמה או שתיים מהפרקטיקה?
בוודאי. בעבודה פסיכומטרית גילינו שחרדים מצליחים יותר בתרגילים קבוצתיים ומצליחים פחות בראיונות אישיים, וגם הבנו מה גורם לכך. כפסיכומטריקאים העברנו את הנתונים למנהל המיון בארגון. כעת, נשאלת השאלה האם עלינו לוודא שהמנהל עושה משהו עם הנתונים, מלבד לציין זאת לעצמו, או שאין לנו תפקיד כזה. אם למנהל הארגון אין ראייה חברתית מערכתית, האם תפקיד הפסיכומטריקאים לעשות עם הנתונים דבר מה? האם הם צריכים להיפגש עם מנהל המיון ולהבהיר לו את ההשתמעויות החברתיות החשובות של שילוב חרדים בתעסוקה? האם הם אמורים לדווח על המידע בפורומים שחורגים מכנס אפי, פורומים ציבוריים שיגיעו לפתחם של מקבלי החלטות בדרגים ציבוריים ופוליטיים כאלה ואחרים?
בעבר פיתחתי מערכת מיון עבור אחת מרשתות האופנה הגדולות. בסופו של דבר הרשת לא עשתה בה שימוש. את השכר שלי על העבודה הקבלנית קיבלתי. כעת נשאלת השאלה האם כפסיכומטריקאית עליי לעודד שימוש והטמעה של המערכת שפיתחתי, בשם הרצון לשפר את המיון באותה רשת?
האם יש מתח/יחסי גומלין (trade-off) בין תפקידים "מסורתיים" של הפסיכומטריקאים לייצר נתונים מדויקים ולפתח כלים מקצועיים לבין תפקיד הפסיכומטריקאים לחולל שינוי -- להניע לפעולה?
כן, יש מתח כמעט מבני בין שני התפקידים. זהו מתח שמגיע למישורים של אתיקה שבה עלינו כפסיכומטריקאים לבחור בביצוע של המעשה הראוי. רצוי להימנע מקידוש הדיוק וההקפדה על קוצו של יוד, אם הם באים על חשבון היכולת להשפיע על יישום הכלים והשימוש בהם. המעשה הראוי צריך לקחת בחשבון את הדיוק יחד עם שיקולים פרקטיים, ושיקולים של אפקטיביות. דוגמה טיפוסית היא בנייה ודיווח של מבחני משוב במערכת החינוך או בארגונים: העבודה המדוקדקת והמוקפדת על דוחות פסיכומטריים שנועדה למנוע טעויות קטנות כגדולות עלולה לבוא על חשבון האפקטיביות והיעילות – הדוחות עלולים להגיע למנהלים ולצוותים המקצועיים לאחר חודשים רבים, ולאבד בכך את האפקטיביות שלהם.
טוב, אני מניח שהיום הדברים מתנהלים בקצב מהיר הרבה יותר, אך מתח זה מן הסתם קיים בכל עבודה של מתן משוב בעקבות מדידה והערכה – האם לספק את המשוב מהר ופחות מדויק או להמתין ולספק משוב מוקפד ונטול שגיאות.
מלבד המתח בין מהירות עבודה לבין אפקטיביות אפשרית של הממצאים, את יכולה לתת דוגמאות למתחים נוספים בין שני התפקידים?
כן בוודאי. בכל כתיבה של הצעה לפרויקט הערכה יש מתח מובנה בין הקצאת משאבים כספיים ומשאבים אחרים לבנייה ופיתוח הכלים ו/או במדידה/הערכה ודאגה לדיוקם, לעומת הקצאת תקציב ומשאבים אחרים (כמו זמן) עבור תהליך של יישום, ליווי ביישום, שיתוף הלקוח וכיו"ב. המתח הוא במונחים של משאבים תקציביים ובמונחים של משאבי זמן. יש כאן מעין משחק סכום אפס – ככל שתקצה יותר משאבי תקציב ומשאבי זמן לתפקיד אחד, יישאר פחות לתפקיד האחר.
אז ישנם ככל נראה לא מעטים שמשוכנעים בתפקיד מחוללי השינוי של הפסיכומטריקאים. מהם לדעתך הגורמים שעלולים להקשות ולעכב את הפסיכומטריקאים שמבקשים לדרבן את הלקוח/מקבל הנתונים/כלי המדידה/הערכה/מיון לעשות בהם שימוש כזה או אחר?
ישנם לא מעט גורמים כאלה. אמנה כמה מהם שמתייחסים להגשה והנגשה של המידע, אמון לא מספק, נוקשות ועבודה לבד.
הגשת המידע והנגשה שלו. כל מי שכתב דוח מקיף, יודע שכשאתה שקוע בתוך הנתונים יש קושי לספק תובנות – מרוב עצים לא רואים את היער. אם מנהל פרויקט הערכה טרוד יתר על המידה בפרטים הקטנים של הפרויקט, הוא עלול שלא להשאיר לעצמו משאבים קוגניטיביים על מנת לראות את השורות התחתונות. במקרה כזה הוא עלול ליפול למלכודת ה DATA LAZINESS שבה משאירים לקורא להבין ולפרש בעצמו את ממצאי המחקר.
בנוסף להגשת המידע ישנה גם סוגית ההנגשה שלו -- כיצד המידע נראה. העולם של היום הוא עולם אג'ילי, מהיר, דינמי, ויזואלי, וחסר סבלנות. לעבודה הפסיכומטרית אין ולא יכול להיות פטור. מקבלי ההחלטות אליהם המידע שלנו מוגש נמצאים בעולם זה, ולכן חשוב מאוד לא רק לתת להם את השורות התחתונות, אלא חשובה מאוד גם הדרך בה המידע מוצג ומסופר, בדרך שתתחבר לסדר היום שלהם. הייתי לאחרונה בסדנה של בלה גוטייה, שהיא מומחית בוויזואליזציה של מידע, בהדמיית נתונים. בסדנה למדתי איך להוריד פיקסלים מתרשימים וטבלאות על מנת להדגיש את המסרים שלהם. לא מעט אנשים חושבים שהם מבינים ומומחים בהיבטים ויזואליים, בשל ניסיון עשיר ביצירת תרשימים בתוכנות מחשבים. אבל חשוב לדעת כיצד להציג את הסיפור של התרשים והטבלה, לחשוב ולבחור בתרשים מתאים ובטבלה מתאימה. אנו לא חושבים על כך מספיק.
לכן, שני מקרים שמעכבים את הפסיכומטריקאים מלחולל שינוי הם מקרים בהם הם לא משאירים פנאי ומשאבים למחשבה ועיצוב של השורות התחתונות של הפרויקט שלהם ("מסרים לקחת הביתה"), ועוד פחות משאירים מספיק פנאי ומשאבים לדרך בה כדאי להציג את המסרים.
עלינו לזכור שמקבלי ההחלטות הם אנשים עסוקים. גם אם הם הזמינו את העבודה אנו מתחרים על הקשב שלהם. יש כאן אלמנט קוגניטיבי חשוב. הנושא הזה מתכתב עם עבודת הדוקטורט שלי בנושא ניהול רושם בקורות חיים. גם שם רכזי הגיוס הם אנשים עסוקים מאוד והמועמדים הרבים יעשו עבודה אפקטיבית אם יצליחו למשוך את תשומת ליבם.
אמון לא מספק. כשמדברים על אמון בפסיכומטריקה לרוב מתייחסים ליושרה/אינטגריטי מקצועי. זהו נושא חשוב מאוד, שכן על מנת שהפסיכומטריקאים ירכשו את אמון הציבור והלקוחות הם מחויבים להיות מדויקים ומקצועיים. אבל זה לא מספיק. אם אנו רוצים להשפיע, אנו צריכים שהלקוח (וזה יכול להיות משרד ממשלתי, גוף עסקי או חברתי) ייחס לנו כוונות טובות, יחוש שאנו בעדו, שאנו לא עושים מניפולציות לנתונים בדרך שתוציא אותו טוב, שהוא ידע שהפסיכומטריקאים משקפים לו נתונים בהם הוא יוצא טוב יותר אך גם טוב פחות, ולצד זאת, שיש למזמין ולפסיכומטריקאים תפיסה של אחריות משותפת ליצור שינוי. אני מאמינה שבמקרים אלה תיתכן "אובייקטיביות יתר" של הפסיכומטריקאים שעלולה להוביל לטהרנות שעלולה לפגוע ביכולת לחולל שינוי. את התפיסה הזו צריכה להחליף תפיסת אחריות משותפת לצורך השינוי וההשפעה.
חוסר גמישות/הבניית יתר. זהו גורם נוסף שמעכב שינוי. לעתים הפסיכומטריקאים עלולים להיות מאופיינים בנוקשות, בהבניית יתר, ובחוסר נכונות להתגמש. זה פוגע באמון של הלקוח שרואה את הפסיכומטריקאים כפועלים כנגדו. יש לכך לא מעט דוגמאות כאשר פסיכומטריקאים בשלבי הסמכה ראשוניים מגיעים לארגונים לצורך אבחון של תהליך מיון מתוך כוונה לשפר מרכיב מסוים. פרחי פסיכומטריקה אלה לומדים על תורת המיון באופן תיאורטי, אך לא פעם הארגונים פועלים באופן אינטואיטיבי שמנותק מהתיאוריות, או שהם קטנים מדי בשביל שניתן יהיה ליישם בהם את התיאוריות ככתבן וכלשונן. אם פרחי הפסיכומטריקה יגיעו לארגון עם כלים נוקשים, וינסו לכפות הליך לא אינטואיטיבי מסוים של מקבלי ההחלטות, הם עלולים להעלות חרס בעבודתם. למשל, אם בסופו של הליך מיון מסודר יושבת ועדת קבלה וממיינת מועמדים ללימודים/עבודה באמצעות שיפוט התרשמותי של אסופת נתונים, יקשה על פרחי הפסיכומטריקה להסביר להם לעומק את התיאוריה של רובין דוז לגבי היופי העמיד של מודלים ליניאריים לא נאותים (The robust beauty of improper linear models). מאז שנות השבעים ידוע כי חישוב של ממוצע פשוט או משוקלל של המדדים שנאספו (לאחר הבאתם לסולם משותף) אפקטיבי יותר במדידה ובניבוי לעומת כל שקלול התרשמותי, גם של טובי המומחים. ארגון שאינו בשל לשינוי מהפכני שכזה עלול שלא להטמיע את הצעתם של פרחי הפסיכומטריקה (עם כל הכבוד שיש להם לרובין דוז). כך, במקום להעלות את הארגון מרמה נמוכה לבינונית, הניסיון להקפיץ אותו לרמה גבוהה מאוד, עלול לגרום לארגון להישאר במקום בו הוא נמצא. במקום הרבולוציה שהציעו פרחי הפסיכומטריקה, היה אפשר למקד את הדיון במספר היבטים ולנסות ליישם בהם שיפורים.
בקיצור -- אל תהיה צודק תהיה חכם.
ממש כך, ודבר אחרון הוא עבודה לבד. עבודת הפסיכומטריקאים היא בודדה לעתים – מול מחשב, לבד. אנו שוכחים פעמים רבות שלעבודה לבד יש לא מעט חסרונות. היא עלולה לגרום להבחנה לקויה בין עיקר לטפל, עלולה לנתק את הלקוח ממה שקורה, עלולה לנתק אותנו מהתפתחויות חשובות. חשוב לשמור על רלוונטיות ולא לעכב את ההשפעה שלנו באמצעות עבודה לבד. כדי להשתפר חשובה גם אינטראקציה עם פסיכומטריקאים אחרים, אך לא פחות גם עם הלקוח.
לסיכום – ניתן לסכם מספר גורמים מרכזיים לעיכוב הפסיכומטרקאים מיצירת שינויים בשל מידע שמוצג באופן לא מיטבי, התעקשות על אובייקטיביות עד כדי טהרנות, נוקשות, חוסר גמישות ועבודה בודדת.
מהם לדעתך הגורמים שעשויים לסייע לפסיכומטריקאי שמבקש לדרבן את הלקוח/מקבל הנתונים לעשות בהם שימוש כזה או אחר? האם הם פשוט תמונת ראי של גורמי העיכוב שנמנו קודם?
ככלל הם אכן יהיו תמונת ראי משלימה. יחד עם זאת, כדאי להצביע על כמה דגשים פסיכולוגיים ופרקטיים. לבנות אמון, לוותר על אגו, לגלות גמישות, כולם מתחילים בהתכוונות שלנו להגיע בנפש חפצה ובמחויבות להשפעה ולשינוי. הדבר מצריך ויתורים וצריך לוותר ולשחרר ולא לכולם זה פשוט. יש ספר שכתב צפריר בשן ב 2013 שנקרא "כתיבה אפקטיבית" ובו יש לא מעט אנלוגיות לפסיכומטריקה אפקטיבית. בספר הוא טוען שכתיבה אפקטיבית מעבירה מסר באופן פשוט וברור – כל דבר שאנו עורכים/כותבים, צריך לשאול לגביו שתי שאלות – מה אני רוצה להשיג? והאם המסר ישיג את מה שאני רוצה שיקרה?
דבר נוסף עוסק בתקשורת הכתובה, שאנו כפסיכומטריקאים מדגישים. עבודת הכתיבה היא עבודה מאחורי הקלעים שנמנעת מחיכוכים, נמנעת מאמצעי התקשורת וכיו"ב. על מנת להשפיע יש צורך לצאת מאזור הנוחות שמאחורי הקלעים בהם הפסיכומטריקאים נעים בין תוכנת WORD לתוכנת EXCEL לתוכנת SPSS, ולצאת לפגישות במשרדי ממשלה, בכנסת, לנסוע בפקקים, להופיע במקומות שבו מתקבלות החלטות, אזורים שאולי אינם אזורי הנוחות, אבל אלה הם אזורים בהם ניתן להבין מה נדרש ולהבין כיצד ניתן להשפיע על כך.
את מזכירה לי באמירה זו של יציאה מאזור הנוחות סרטון משעשע מאוד שבו מנסים עכברי פייסבוק לצאת מהסביבה הווירטואלית הממוחשבת ל"חיים". האם יש כלים פרקטיים שיכולים לסייע לפסיכומטריקאי שחשקה נפשו לחולל שינוי, ולהשפיע על שימוש בנתונים ובכלים שהוא פיתח?
כן, יש כמה כאלה. אמנה חלק מהם בקצרה.
Low hanging fruits – נדגיש בפני לקוח על הדבר המרכזי, אך לעתים צריך להמליץ על צעדים קטנים, שמקבלי החלטות בארגונים יוכלו לעמוד בהם. אם צריך לבטל בחינה חשובה, אולי לא לבטל לכולם, גם אם מחליטים להוסיף, לבצע פיילוט בקבוצה קטנה ולאפשר מרחב של ניסוי וטעייה.
יעדים – להבין את היעדים של הארגון ולדאוג שהעבודה שלנו תהיה רלוונטית ליעדים שלו. לעזור לארגון לעצב את היעדים שלו. רואים בנו אנשים שמבינים חשיבה תוצאתית ומבינים יעדים. בכל כניסה לפרויקט כדאי שיהיו יעדים ברורים. להתחבר ליעדים של מנהלות כך שעבודתנו תהיה רלוונטית. היעדים משמשים גם כבנצ'מארק, כלומר מספקים תמונת מצב רצויה שלמולה ההערכה מקבלת משמעות. לתת משמעות למידע, זהו כלי השפעה חשוב.
KISS – Keep It Simple Stupid – תשאיר את זה פשוט. על פשטות צריך לעבוד. כתיבה תמציתית קשה יותר מאשר כתיבה ארוכה שכן היא מחייבת השקעה קוגניטיבית וחשיבה לעומק. שימוש במושגים בהירים וקליטים. לכתוב קצר ופשוט זה קשה יותר מלכתוב ארוך. KISS מגדיל את הסיכוי שלנו להשפיע.
LOCK IN – סינדול – כלי שעשוי להשפיע על התנהגות ושינוי התנהגות. לדוגמה, כאשר הצעת לראיין אותי לבלוגומטרי, קבענו פגישה. הפגישה היא סוג של Lock In, והיא מגדילה את הסיכוי שהריאיון יצא לפועל. כשעבדתי על הדוקטורט הייתי קובעת בסוף כל פגישה את הפגישה הבאה עם המנחה שלי, כך ידעתי שעלי להתקדם מפגישה לפגישה. אפשר גם לקבוע תאריך יעד – יש כנס וצריך להציג. להקצות תקן של כח אדם. צריך לוודא שיש אבני דרך מחייבות, תחנות, שיגדילו את הסיכוי של יישום תוצאות התהליך. הלוקאין עוזר לתרגם המלצות לכדי פעולה.
הסינדול שעליו הצבעת משמש כמעין Nudge, או הינד בעברית, מניפולציה קטנה שעשויה לגרום לשינוי גדול בשיפוט ובקבלת החלטות בדרך שתיטיב עם האדם עצמו ואף עם החברה. רק שבמקרה אליו התייחסת לא בטוח שהשינוי יהיה לטובת כולם, או שמא את סבורה שיש כאן גם מימד ערכי? האם כל שינוי שיחולל הפסיכומטריקאי יהיה בהכרח לטובה?
לא בטוח, והחיסרון הוא שאנחנו לא תמיד יודעים האם שינוי הוא לטובה. למשל, פעם היו נותנים ויטמין A&D ואח"כ ביטלו את ה -A ועכשיו נותנים רק D. אז גם במדעים היותר מדויקים, יש כוונות טובות שברגע נתון נראות לטובה ובהמשך מתברר שלא. אך השאלה היא האם "סור מרע" אומר שאין עלינו "לעשות טוב". אחד הביטוחים שאפשר לייצר הוא איסוף של נקודות מבט מגוונות כדי לוודא שאנחנו בכיוון הנכון. וגם לשאול את עצמנו שאלות, ולהיות פתוחים לשנות את עמדנו. אגב, כמעט כל שינוי עשוי להזיק לקבוצה אחת ולהועיל לאחרת, כל תהליך שינוי יש בו אלמנט ערכי. אם רק נסור מרע, לא נעשה טוב.
לסיום ליאת, הייתי רוצה לשאול, איזו פנייה היית רוצה להפנות לפסיכומטריקאים בישראל?
הייתי רוצה לראות יותר אומץ ומוכנות להוביל שינוי ולהשפיע, אצל פסיכומטריקאים. העולם בכלל וישראל בפרט צמאים למקצועיות שיש לפסיכומטריקאים ויש לנו פוטנציאל גבוה להשפיע גם על סטנדרטים וגם על מהלכים שמשפיעים על החברה הישראלית. אני רוצה לומר תודה על ההזדמנות להנחות בארבע השנים האחרונות את הבלוגומטרי הזה. 13 בלוגומטרים זימנו לי את האפשרות לצלול ולהכיר אנשים, ארגונים ועשייה בתחומנו ולגלות כמה הוא מגוון וכמה הוא משפיע וכמה עבודה עוד ניצבת בפנינו.
הבלוגומטרי הוא פלטפורמה לשיתוף בידע פסיכומטרי רלבנטי ובעל ערך. מוזמנים לבקר כאורחים, כמגיבים וכצופים שאינם נראים.
תגובות
4. מסכים עם כל מילה אבי אללוף (08/03/2019)
ליאת, שהייתה מראיינת מצויינת, היא גם מרואיינת מצויינת. מסכים מאד עם כל מילה.
3. מעולה חנן גולדשמידט (04/03/2019)
מראיין ומרואיינת מעולים, עם תובנות שממזמן היו צריכים להיות בראש של הפסיכומטריקנים בישראל.
2. אופטימיות תמי חלמיש אייזנמן (03/03/2019)
התפיסה של פסיכומטריקה כמניעה ומשנה תפיסות ועשיה, ביחד עם ענוה והכרה בפער בין 'המחשב' ובין 'החיים'- אופטימיים מאוד ומעודדים להטמעה. תודה רבה!
1. תגובה לבלוגומטרי דנה זלינגר אבוטבול (03/03/2019)
תודה רבה - מעניין וחשוב מאוד.