ספר לנו, מה אתה עושה בתפקידך הנוכחי ואיך היית מגדיר את תחום העיסוק שלך?
בעיסוק הנוכחי שלי יש לי שני כובעים. בכובע של ראש חטיבת מחקר ופיתוח במאל"ו אני אחראי על פעילות של מספר יחידות שונות. יחידת המחקר של מאל"ו עורכת מגוון מחקרים, החל בתחום התוקף ואיכות הבחינות, דרך מחקרים תאורטיים שקשורים לשיטות של ציינון, תיקוף ותיקון לקיצוץ תחום, ועד לשאלות קונקרטיות מאוד כמו מה משפיע על קושי של פריט ועד כמה תיפגע מהימנות הבחינה אם נשתמש רק במעריך אנושי אחד כדי לבדוק את מטלת הכתיבה – כלומר, שאלות שיש להן פן מעשי. 
יחידה נוספת היא יחידת הערכת תוכניות. העיסוק המרכזי שלה היום הוא בהערכה מעצבת של תוכניות מרכז מדעני העתיד. יחידה נוספת נותנת שירותי ניתוח נתונים וכתיבת דוחות עבור ראמ"ה מבחני תנופה (שבעבר נקראו "מיצ"ב") וסקרי הרוחב במערכת החינוך עוברים אצלנו את העיבודים, הניתוחים והבדיקות. מחברים אצלנו את הדוחות עליהם ועורכים כל מיני מחקרים שקשורים בניתוחים שלהם.
קיימות שתי יחידות נוספות: האחת עוסקת בעיבוד שפה – במשך כ־20 שנה מאל"ו פיתח טכנולוגיה להערכה ממוחשבת של מטלת כתיבה, והיום היא מיושמת אצלנו בכל מיני הקשרים. השנייה הוקמה בשנים האחרונות – יחידת AI, שהיא בעצם השלב הבא של אותם אלגוריתמים של עיבוד שפה. יחידת ה־AI מנסה לקדם את הטמעת השימוש בבינה מלאכותית בארגון, בעיקר בפיתוח פריטים, אבל לא רק.
עד כאן העיסוקים שלי בכובעי כראש חטיבת המחקר והפיתוח. בכובעי כסמנכ"ל, אני שותף בקבלת ההחלטות בהנהלה של מאל"ו, אחראי על פיתוח מקצועי של עובדים, על לימודי התעודה במאל"ו, אני מייצג את מאל"ו בוועדות, נותן ייעוץ לגופים שונים ושותף לתכנון וההתנעה של פרויקטים חדשים שמגיעים אלינו.

איך הגעת לעסוק בתחום הפסיכומטריקה?
לכל אחד יש סיפור אחר, והסיפור שלי נחמד בעיניי. בצבא הייתי מדריך בקורס חובשים. בשלב מסוים עברתי לצוות פיתוח הדרכה, ושם קיבלתי משימה לשכתב את כל הבחינות של קורס חובשים. הוציאו אותי לקורס של שלושה ימים שבו לימדו אותנו איך כותבים שאלות טובות – אני זוכר שלימדו אותנו על הטקסונומיה של בלום ואפילו על ניתוח פריטים. הייתה תוכנה שבעזרתה אפשר היה לכתוב פריטים ולסווג אותם לפי רמות, ואז לבקש שהתוכנה תבנה באופן רנדומלי נוסחים מקבילים מבחינת קושי ותיצור ערבול. מדהים שהייתה תוכנה כזו לפני 35 שנה. עבדתי על המשימה ונהניתי מאוד, הרגשתי שעשיתי דבר משמעותי.
אחרי הצבא שכחתי מזה, והלכתי ללמוד פסיכולוגיה וניהול מתוך מחשבה לעסוק בתחום הפרסום. מהר מאוד הבנתי שזה לא הכיוון שלי, ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות הלאה. מי שהייתה חברה שלי אז, שהיום היא אשתי, אמרה שהיא רוצה ללמוד תואר שני בארה"ב. הסכמתי, אך ידעתי שגם אני צריך ללמוד משהו. התחלתי לשאול מה יכול להיות מעניין. אחד הפרופסורים שדיברתי איתם, פרופ' נחמיה פרידלנד, שהיה נשיא האקדמית תל־אביב–יפו וגם פרופ' בתל אביב, שאל אותי מה עניין אותי בתואר שלמדתי. סיפרתי לו אילו קורסים אהבתי, והוא אמר לי "תשמע, נראה לי שפסיכומטריקה תעניין אותך". 
כמובן שלא היה לי מושג על מה הוא מדבר. הוא שלח אותי לקרוא כתב־עת שנקרא "פסיכומטריקה". כל כתב־העת הזה היה מלא בנוסחאות ואותיות ביוונית, וזה היה קצת מפחיד. אבל הבנתי שבעצם מדובר במתודולוגיה של בניית מבחנים, וזה התחבר לי למה שעשיתי בצבא, והבנתי שמצאתי את התחום שמעניין אותי.
הסתובבתי בארץ ודיברתי עם אנשים מהתחום: פרופ' ברוך נבו, יואב כהן, נעמי גפני, והם כיוונו אותי לתחום הפסיכולוגיה הכמותית, שהוא תחום יותר רחב מפסיכומטריקה, שכולל בעצם את כל המתודולוגיה והסטטיסטיקה בבסיס של מדעי החברה, קבלת החלטות, מודלים של התנהגות ועוד. התחום הזה נותן בסיס רחב דיו כדי לעסוק גם בפסיכומטריקה. 
אז נסעתי לאילינוי והשלמתי דוקטורט אצל פרופ' דיוויד בודסקו, שהוא אחד מהפסיכומטריקאים שהיו בארץ ועברו לחו"ל. אחר כך השלמתי לימודי פוסט דוקטורט בברקלי אצל פרופ' מארק ווילסון ושם עסקתי ממש בפיתוח של כלי מדידה התפתחותיים של ילדים, שמיועדים לילדים במסגרות חינוכיות. עסקתי גם בפיתוח הכלי וגם בניתוח הנתונים, וזו הייתה התנסות מעניינת מאוד.
אחר כך עבדתי כמה שנים בבוסטון באוניברסיטת טאפטס במחקר על אמצעי מיון וקבלה ובמרכז לפיתוח חינוכי על מחקרים בנושא פיתוח מקצועי של מורים. כלומר, בשנים הראשונות אחרי הלימודים עסקתי בהיבטים שונים של פסיכומטריקה בצורה מגוונת, גם מהצד המעשי וגם מהצד התאורטי, גם בהשכלה גבוהה וגם אצל ילדים בבית ספר יסודי, ונחשפתי להרבה תחומים. זה היה חלק מעצב מאוד בתפיסה שלי. משם חזרתי לארץ ונקלטתי במאל"ו.​

מה אתה אוהב במיוחד בתחום? מה מעורר בך סקרנות? 
בשנים האחרונות אפי מנסה לדייק את הזהות המקצועית של הפסיכומטריקאים. זו הייתה יוזמה שקידמנו בתקופה שהייתי יו"ר אפי במטרה להגדיר את תפקיד הפסיכומטריקאי. הגענו להסכמה שיש חמישה היבטים שונים של התפקיד: מחקר, פיתוח כלים, ניתוח נתונים, שימוש בכלים לאבחון, למיון וכו', וניהול של בחינות ואירועי מדידה. כל הצדדים האלה הם כולם היבטים שונים של העיסוק בפסיכומטריקה. זאת, בניגוד לתפיסה שרווחה קודם שלפיה פסיכומטריקאי הוא מי שעוסק בניתוח נתונים או במחקר, והשאר הם משהו אחר.
וזה מה שאני אוהב בפסיכומטריקה –את המולטי־דיסציפלינריות של המקצוע הזה. זהו שילוב של פסיכולוגיה, חינוך, סטטיסטיקה ואלגוריתמיקה, והכול מתכנס יחד לאיזשהו תוצר. ככל שאתה מודע יותר לכל ההיבטים השונים האלה, כך התוצר יהיה טוב יותר. למשל, מי שמפתח כלים יתקשה לפתח כלי טוב אם אינו מבין היטב מהי מהימנות ומהו תוקף. 
בעיסוק שלי כמנתח נתונים אני אוהב מאוד גם את התחושה שיש קובץ אקסל של אפסים ואחדות ובתוכו מסתתרת איזושהי אמת שאתה מנסה לדלות אותה, לזקק את הסיגנל מתוך הרעש. באמצעים הנכונים, כשזה עובד, זה קצת כמו קסם.​

האם אתה חושב שצריך להגביר את המודעות לתחום הפסיכומטריקה? איך אפשר לעשות זאת?
כשחזרתי לארץ הבנתי שיש פער בין מה שראיתי בארצות הברית, מבחינת המעמד של הפסיכומטריקאים והפסיכומטריקה בכלל, ובין מה שקורה בארץ. בארץ התחום לא מוכר, ושום דבר משמעותי לא קרה בשנים שהייתי בארצות הברית. להפך, בכירים בתחום יצאו לפנסיה, עזבו את המקצוע, ולא כל כך נוצר דור חדש.
הייתי מעורב בזמנו ביוזמה לעידוד ולקידום הפסיכומטריקה בישראל, יחד עם פרופ' מיכל בלר, פרופ' רות בייט־מרום וד"ר אבי אללוף. המטרה הייתה להגביר את המודעות לתחום הפסיכומטריקה ולעודד אנשים נוספים להיכנס אליו.
השגנו מימון מ-"יד הנדיב", ובאמצעותו פתחנו מלגות לדוקטורט בחו"ל, לפוסט־דוקטורט בחו"ל ולדוקטורט בארץ, והשתמשנו בכסף הזה בשביל לפתח את לימודי התעודה, שאני מוביל אותם כיום במאל"ו.
במסגרת לימודי התעודה למדו כבר למעלה מ־250 משתתפים, חלקם סטודנטים וחלקם אנשי מקצוע שעוסקים בפסיכומטריקה. רובם למדו חלק מהקורסים, ו־10%–15% מהם השלימו את הלימודים במלואם. בזכות לימודי התעודה והיוזמות שקידמנו באפי יש גם חומר על התחום באינטרנט. 
לאורך השנים היו הרבה מאוד אנשים שפנו אליי בשאלה "מה כדאי לעשות כדי להיכנס לתחום?" ואם פעם הייתי צריך להגיד להם "תיסע לחו"ל ותלמד", היום יש אפשרויות לעשות זאת בארץ או ללמוד באופן מקוון, ויש הרבה מאוד מידע על התחום.
אני מרגיש שזה כבר שינוי חיובי, אבל אני מודה שזה עדיין לא מספיק. צריך לעשות יותר בשביל להכיר את התחום לאנשים רלוונטיים, צריך לנסות למשוך תלמידים בתואר ראשון להתעניין בפסיכומטריקה וללמוד את מה שצריך בשביל להיכנס לתחום. אני עושה זאת כמה שאני יכול במסגרת קורס שאני מלמד באוניברסיטה העברית, שנקרא "מבוא לפסיכומטריקה", אבל זה לא מספיק.​

איך לדעתך ייראה תחום הפסיכומטריקה בעתיד?
התשובה היום לכל שאלה כזו היא "AI", נכון? אבל אני רוצה לדייק את דבריי. אחד הדברים שתמיד הפריעו לי בתחום המבחנים הוא הפער בין מה שמבחנים יכולים לספק, או בתאוריה מה שהם אמורים לספק, לבין מה שקורה בפועל.
יש הרעיון של assessment for learning (הערכה למען הלמידה) שנקרא בעברית "הערכה מעצבת". הרעיון הוא שמורים משתמשים בהערכה בשביל להבין מה החוזקות והחולשות של התלמידים, ואז הם יכולים לעצב את הצעד הבא בתהליך ההוראה והלמידה. זהו רעיון מקסים שאני חושב שמורים ומורות היו שמחים ליישם. אבל זה רחוק ממה שקורה בפועל. 
בפועל מבחנים נתפסים בתור איזשהו הכרח, משהו שמונחת מלמעלה, שלא קשור לידע שתלמיד באמת יודע וצריך, משהו מלחיץ, משהו שקובע גורלות, משהו שכדאי לנסות לרמות בו כדי לקבל ציון גבוה – כל מיני דברים שליליים שדבקו במבחנים. 
הפער הזה תמיד הפריע לי, ואני חושב שהטכנולוגיה מביאה אותנו למקום שבו הפער הולך ומצטמצם. ל־AI יש יכולת לעשות את התהליך הזה באופן משחקי כמעט, באופן לא מורגש אפילו. כלומר, התלמיד לומד באמצעות מערכת ממוחשבת, ובתהליך הלמידה הוא כל הזמן עובר אבחון. המערכת מציגה בפניו שאלות, הוא מתנסה, הוא מדבר איתה עליהן, כמו שהיה עושה אולי עם מורה שיושב איתו באופן פרטי ומלמד אותו. זאת אומרת, ההערכה הופכת להיות משהו מוטמע בתהליך הלמידה, לא מורגש, לא משהו חיצוני ונפרד, משהו שקורה כל הזמן, ובמצב אופטימלי משהו שהתלמיד אפילו רוצה שייעשה כדי שהוא יוכל להתקדם. התלמיד רוצה לראות שהוא מצליח.
זה העתיד של הפסיכומטריקה לדעתי: פחות מבחנים סטנדרטיים ויותר מבחנים שמוטמעים בתהליכי למידה ומשקפים את ההתקדמות של התלמיד לאורך זמן. אנחנו עוד לא שם, אבל זה הכיוון. ​

אם היית מתבקש להעביר מסר לצעירים בתחילת דרכם המקצועית בתחום – מה היה הטיפ שלך?
גם כאן התשובה היא לעבוד עם AI, כן? אבל אני רוצה להגיד שני דברים חשובים.
האחד, אנשים שעוסקים בפסיכומטריקה צריכים שיהיה להם ידע בסיסי בסטטיסטיקה ובמונחים הבסיסיים של הפסיכומטריקה שאותם לומדים בקורס "יסודות הפסיכומטריקה". זהו הבסיס שכל אחד שעוסק בתחום צריך להכיר ברמה כזו או אחרת. מי שעוסק בניתוח נתונים חייב להכיר את הדברים לעומק ולהיות מסוגל ליישם אותם לבד, ומי שעוסק בניהול בחינות צריך רק להכיר את הדברים ברמה בסיסית, כך שיוכל להבין את ההשלכות שלהם על הפעילויות היום־יומיות שלו בעבודה. 
הדבר השני הוא להבין שפסיכומטריקה היא לא רק ניתוח נתונים ומחקר אלא היא הרבה יותר רחבה מזה. כל מי שעוסק בתחום צריך להיות מודע לכל ההיבטים הנוספים של הפסיכומטריקה, להכיר אותם ואת הערך שלהם במאמץ המשותף שכולם עושים ביחד בשביל התוצר שנקרא "בחינה". כלומר, לא צריך להציב את אחד ההיבטים האלה בראש אלא להבין שכולם יחד תורמים את חלקם למאמץ, ושאנחנו חייבים להסתכל על הכול בצורה רב־מערכתית בשביל לייצר תוצרים טובים.