
מידעונט אפי
גיליון 6
דבר היו"רית
שלום רב לכל חברי אפי!
ראשית, ברכות ואיחולים
איחולי הצלחה לד"ר עינת נוטע-קורן בתפקידה החדש כיו"רית הנבחרת של אפי וכעורכת החדשה של מידעונט אפי. עינת החליפה אותי בתפקידים אלה עם כניסתי לתפקיד היו"רית המכהנת של אפי, במקום ד"ר צור קרליץ שסיים את כהונתו לאחר הכנס האחרון.
ונשלח איחולי הצלחה גם ליועץ המשפטי החדש שלנו – עו"ד תום לרמן, שהחליף את עו"ד ד"ר חנן גולדשמידט אשר סיים את תפקידו לאחר התנדבות ברוכה וארוכת שנים.
שנית, לאן פנינו?
במהלך שלוש השנים של הקדנציה שלי כיו"רית המכהנת של אפי אני מתכוונת לפעול לחזוק מהותה של האגודה ולקדום מיצובה בחברה הישראלית.
לדעתי מתבקש שאפי תהווה גוף בעל עמדה והשפעה בקרב מקבלי החלטות ברמות שונות של החברה הישראלית, כולל ברמה הממשלתית. למקצוענים במדידה והערכה צריכות להיות אמירה והשפעה משמעותית בנושאים של תהליכי מיון וברירה הוגנים ושוויוניים. לפיכך יש צורך להרחיב את מעגל חברי אפי ולהנגיש את הידע הקיים בתחום הפסיכומטריקה לאוכלוסיות רחבות של אנשי מקצוע במדעי החברה במיוחד.
אנו נתקלים שוב ושוב בשימוש לא מקצועי בכלי הערכה ומדידה ובשימוש נרחב בכלים חסרי תוקף ומהימנות; זאת בין היתר בגלל קשור מועט מדי בין אנשי שטח ואנשי מקצוע בתחומים כגון החינוך, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית, היעוץ הארגוני ועוד, מצד אחד, לבין הידע הנצבר בתחום הפסיכומטריקה מצד שני.
הנגשה של הבנה בסיסית במדידה והערכה מקצועיים ללקוחות ולצרכנים של התחום הזה במדעי החברה, כמו גם למעגלים רחבים של מקבלי החלטות וקובעי מדיניות, עשויה לתמוך בתהליכי קבלת החלטות צודקים ושוויוניים יותר בחברה הישראלית. בהנגשה הזאת, לאפי צריך להיות תפקיד משמעותי.
שלישית, עדכונים:
הכנס השנתי
בימים אלה אנחנו מתחילים בהכנות לקראת הכנס השנתי ה-19 של אפי, שיתקיים בט"ו בשבט הקרוב, בפברואר 2023. הכוונה היא לקיים השנה כנס פיסי בו נוכל סוף סוף להיפגש פנים אל פנים, כמו שהיה בעבר לפני המגפה. (לאור עליית מקדם ההדבקה של הקורונה כיום, נקווה שלקראת מועד הכנס לא יכנסו שוב הגבלות שימנעו קיום של כנס פיזי, שאז נצטרך לעבור שוב לפורמט של כנס מקוון).
בכנס הזה נהיה מעוניינים לתת מקום למגוון של הצגות מסוגים שונים ובנושאים שונים. אני מזמינה אתכם כבר עכשיו, עוד לפני שהופץ הקול-הקורא לכנס , להתחיל לסמן לעצמכם מה מתוך מה שאתם (ו/או חבריכם) עושים יכול להיות רלבנטי, מעניין וראוי להצגה בכנס הזה.
ובנימה אישית, אני מאמינה שאחת הדרכים החשובות להתפתחות מקצועית שוטפת היא השתתפות אקטיבית כמו גם פסיבית בכנסים מקצועיים בארץ, וגם בחו"ל; מה גם שכיום המעבר לכנסים מקוונים מאפשר להשתתף בהם מהבית/מהמשרד, בלי עלויות של נסיעות-טיסות-לינה-אש"ל וכו'.
בחירות
לקראת הכנס הקרוב של אפי נצטרך לקיים בחירות למועצת אפי ולוועדת הביקורת (ייבחרו 4 חברי/ות מועצה וחבר/ה 1 בוועדת ביקורת). אני רואה חשיבות בהשתלבות של אנשים חדשים בגוף המוביל את האגודה וקוראת לכל אחד ואחת מכם להשתתף בבחירות ולהגיש מועמדות גם אם לא עשיתם זאת מעולם. זוהי הזדמנות לקחת חלק בהנהגת האגודה, לעצב את עתידה ולתרום לפיתוח קהילת העוסקים במדידה והערכה בארץ.
הזמנה להגיש מועמדות לתפקידים הללו תישלח אליכם בעוד זמן מה.
מסמך הגדרות
כידוע, בישראל אין הסמכה רשמית לפסיכומטריקה או דרישה למבחן רישוי על מנת לעסוק בה. בהיעדר הגדרה ברורה של התחום והעיסוקים הקשורים אליו, קיימת סביבו עמימות הפוגעת בזהות המקצועית של העוסקים בו. בסקר שערכנו בין חברי אפי בשנת 2020 מצאנו למשל כי שיעור משמעותי מבין חברי אפי, כולל אלה אשר במפורש עוסקים בהיבטים שונים של מדידה והערכה , אינם מגדירים עצמם כפסיכומטריקאים ( אלא כחוקרים, מומחי מבחנים, מומחי הערכה ו/או מיון ועוד).
על מנת לחזק את הזהות המקצועית של האגודה וחבריה. הוקמה באפי ועדת-משימה של ארבעה מחברי המועצה בשביל להכין מסמך, שמטרתו לגבש הגדרה מוסכמת לתחומי העיסוק השונים שמשתייכים לתחום הרחב של פסיכומטריקה, הועדה מסיימת בימים אלה את הכנת המסמך והוא יישלח אליכם כדי לקבל את תגובותיכם.
כשיגיע אליכם, אנא הקדישו זמן ומחשבה לעיון בו ותרמו לנו משוב, הארות והערות.
ולסיום
זהו הגיליון הששי של המידעונט המקוון של אפי ואני מקווה שאתם כבר מודעים לקיומו ולכך שהוא נועד לשמש כבמה לחילופי מידע, ידע ודעות בין כל המתעניינים והעוסקים במבחנים, במדידה ובהערכה.
אני מזמינה אתכם לבקר באתר אפי (שבו מופיעים כל הגיליונות הקודמים), לתרום כתבה למידעונט, להצטרף ולהיות פעילים בקבוצת הפייסבוק שלנו.
בברכה חמה,
ד"ר ריטה סבר, יו"ר אפי
"מבזקים"
קיץ 2022 מעבר לים
Psychometric Society (IMPS)
תאריכים: 15-11 ביולי 2022, בולוניה, איטליה
International Association for the Evaluation of Educational Achievement (IEA)
ה-IEA יציגו השנה במסגרת הכנס European Educational Research Association (EERA)
תאריכים: 26-22 באוגוסט, 2022 , בירוואן ארמניה.
The International Association for Computerized Adaptive Testing (IACAT)
הכנס השמיני של האגודה הבינלאומית למבחנים ממוחשבים אדפטיביים.
תאריכים: 22-20 בספטמבר, 2022, פרנקפורט, גרמניה.
"בעקבות הקורונה"
התפתחויות ושינויים שהתרחשו בהשפעת המגפה
מיון מועמדים ללימודי הוראה (מסיל"ה): מעבר ממיון פנים אל פנים למיון מרחוק
הכתבה מתבססת על מאמר שנשלח לפרסום
מאת: ג'ודי גולדנברג, חוקרת ומפתחת מיון מסיל"ה; דורון ניב, ראש תוכנית מסיל"ה במכון מופ"ת.
מסיל"ה היא מערכת למיון מועמדים ללימודי הוראה המבוססת על מדידת תכונות אישיות. מערכת זו עומדת לצד ציוני הבגרות והמבחנים הפסיכומטריים, ומשלימה את תמונת ההערכה של המועמדים.
מטרת המיון באמצעות מערכת מסיל"ה היא להשביח את איכות ההון האנושי בהוראה באמצעות בחירת המועמדים המתאימים ביותר ללימודים ולעבודה כמורים, וסינון הלא מתאימים. המיון מתבצע במרכז הערכה. הוא אורך יום שלם וכולל אינטראקציות בין-אישיות במבחני מצב קבוצתיים, ראיונות אישיים וכן מבחנים ממוחשבים. כל הכלים פותחו באופן ייעודי, ותוכנם קשור במישרין לעולם המורה ולחיי בית הספר. המעריכים הלוקחים חלק ביום זה הם אנשי סגל מקצועיים שעברו הכשרה. בתום יום המיון מופק עבור כל מועמד דוח ציונים הכולל ציונים במדדים המרכזיים, ציון סופי של התאמה להוראה, וכן סיכום קצר בכתב של נקודות לשימור ולשיפור.
משנת הלימודים תשע"ו ואילך השתתפו במסיל"ה יותר מ-5,000 מועמדים ללימודי הוראה, בכלל המוסדות האקדמיים. נמצאו עדויות לתוקף הניבוי ולתוספת השולית של מסיל"ה מעבר לכלי המיון הקיימים (ציוני בגרות והציון הפסיכומטרי). הקריטריונים ששימשו לצורך זה היו הצלחה בלימודים, התמדה בלימודים (עד קבלת התואר), קליטה בשדה ההוראה בבית הספר וציוני הערכה של איכות ההוראה בפועל. כמו כן הוערכו שביעות הרצון של סגלי המכללות להוראה, והתרומה הנתפסת של ציוני המיון לתהליך קבלת ההחלטות.
עוברים למיון מרחוק
החל ממרץ 2020, עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל, עברה מערכת המיון למתכונת זום (להלן: מרחוק). סוללת המבחנים נותרה זהה, למעט שני הבדלים עיקריים:
-
במיונים במתכונת פנים אל פנים הריאיון האישי והתרגילים בוצעו על ידי צמדים שונים של מעריכים, ואילו במיון מרחוק אותו צמד מעריך את סוללת המבחנים כולה (מסיבות לוגיסטיות).
-
המיונים במתכונת פנים אל פנים כללו מבחן מצב קבוצתי, ואילו במיון מרחוק המבחנים מבוצעים כולם באופן פרטני.
השוואה בין מתכונת פנים-אל-פנים לבין מתכונת מרחוק
לאחר כשנה של הפעלת מערכת מסיל"ה במתכונת מרחוק השווינו בין ההערכות במתכונת זו לבין הערכות בעבר. מטרת ההשוואה הייתה לקבל אינדיקציות ראשוניות באשר לשאלה אם חל שינוי כלשהו בתוקף המיון. לשם כך בדקנו אם המעבר לפלטפורמת הזום השפיע על ממדי איכות הציון. עוד בדקנו את השפעת המעבר למיון מרחוק על התפיסה הסובייקטיבית של המועמדים והמעריכים את המיון, כפי שבאה לידי ביטוי בשאלון אנונימי שהועבר בתום תהליך המיון. את תוקף הניבוי אפשר יהיה לבדוק רק בעוד שנים אחדות, ולכן בשלב זה הסתפקנו באינדיקציות אלה.
השוואת הציונים נעשתה באמצעות מדגם של 860 מועמדים שנבחנו במתכונת מרחוק במהלך שנת 2020, ומדגם של 902 מועמדים שנבחנו במתכונת פנים אל פנים במהלך שנת 2019. השוואת התפיסות הסובייקטיביות של המועמדים נעשתה באמצעות מדגם של 258 מועמדים שנבחנו במתכונת מרחוק, ומדגם של 752 מועמדים שנבחנו במתכונת פנים אל פנים. עוד עמד לרשותנו מידע סובייקטיבי שנאסף מ-14 מעריכים.
ממצאים
מעיבוד הנתונים עלה כי בשנה הראשונה להפעלתה של מתכונת המיון מרחוק הציונים שהתקבלו היו נמוכים וממורכזים מעט בהשוואה לציוני המיון במתכונת פנים אל פנים. ההסבר לממצאים אלו הוא חוסר ביטחון של המעריכים בשימוש בכלי המיון הטכנולוגיים, ומחוויה של מחסור במידע שהם הורגלו להישען עליו, דוגמת שפת גוף. כל אלה הובילו לחשש שלהם "לחרוץ גורל" על סמך המיון מרחוק, והדבר בא לידי ביטוי בנטייה להפחית בציוני קצה, גבוהים או נמוכים. עם זאת, כשהמעריכים נשאלו אם התהליך מרחוק סיפק להם די מידע לביצוע ההערכות, הייתה הסכמה כללית שכן.
מבדיקת המתאמים בין תתי-המבחנים עלה כי הם גבוהים יותר מן העבר. ההסבר לכך קשור ככל הנראה לכך שהתרגילים השונים הוערכו על ידי אותם מעריכים, שלא כפי שהיה נהוג בעבר.
באשר לתפיסות הסובייקטיביות, נמצא כי באופן כללי ההערכות של המועמדים את המיון מרחוק היו גבוהות במרבית הממדים שנבדקו. בהשוואה לשנה קודמת, נראה כי המיון מרחוק פגע במידת מה בתחושת הביטחון של המועמדים ביכולתם להביא עצמם לידי ביטוי במהלך היום. ייתכן שממצא זה נבע מחוסר הניסיון בפלטפורמת הזום באותו הזמן, ומהיעדר הממד הקבוצתי הקיים במתכונת פנים אל פנים. אשר להיבטים הלוגיסטיים ונוחות התהליך מרחוק, המועמדים והמעריכים העניקו דירוג גבוה יותר מזה שהתקבל במתכונת פנים אל פנים.
מסקנתנו הייתה כי המיון מרחוק אינו פוגם בתהליך ההערכה. ציון ההתאמה הכללי נותר דומה בשתי שיטות המיון, והפערים שנמצאו היו קטנים ובאופן כללי מוסברים.
לאחרונה, בתום השנה השנייה של מיון מועמדים במתכונת מרחוק, התקבלו נתונים מעודדים. ממצאים משנה זו מלמדים כי הפערים בין שתי שיטות המיון הצטמצמו, הן בציון ההתאמה הסופי של מסיל"ה הן בתפיסות המועמדים והמעריכים את איכותו של תהליך המיון. נראה כי הניסיון שהמועמדים והמעריכים צברו בזום בשנתיים האחרונות תרם לתופעה זו.
נסכם ונאמר כי בהינתן שהמיון מרחוק מונגש ונוח לרוב המועמדים והמעריכים, מאפשר מיון מאסיבי ויעיל, וכרוך בעלויות נמוכות יחסית, נראה כי הוא השימוש בו יימשך.
תרצו להגיב, להתייחס, לשתף בדעתכם? כתבו בפדלט.
"במבט קדימה"
מחשבות ותהיות לאור ניסיון העבר
האחריות על האחריותיות בחינוך
מאת: עינת נוטע-קורן
"[מדיניות האחריותיות באמצעות מבחנים סטנדרטיים] משולה למצב שבו תלכו לרופאה בגלל כאב בטן. הרופאה בתגובה תשלח אתכם לאוסף של בדיקות, שהתוצאות שלהן יתקבלו כעבור כשישה חודשים. כשיגיעו התוצאות, היא תעדכן אתכם כי אתם ממוקמים באחוזון ה-45 יחסית לאנשים אחרים שסובלים מכאב דומה. אבל, לצערה, היא לא תוכל לתת לכם תרופה כי אינה יודעת מה מקור הכאב..." (הבלוג של דיאן רביץ').
את הדברים האלה אמרה פרופ' דיאן רביץ' בשנה האחרונה אחרי שלמעלה מ-20 שנה היא מביעה בתקיפות את התנגדותה הנחרצת למדיניות האחריותיות בחינוך בארה"ב.
איננו חייבים להסכים עם הדברים הללו. הם קיצוניים ונאמרים בהקשר האמריקני שהוא שונה מההקשר הישראלי. ובכל זאת הם מעוררים מחשבה ומזכירים במסר שלהם ביקורות שנשמעו לא פעם בארץ. בימים אלה, כששובל הקורונה משאיר עקבות עמוקים שלא ממהרים לעזוב אותנו, נפתחת עוד הזדמנות לשינוי של ממש. יתכן כי הפעם תצמח דרך חדשה, אחרת, ולא עוד שינוי קל במדיניות הקיימת.
זו הסיבה שבחרתי להעלות את הנושא לסדר היום במידעונט אפי, ואפתח בהצגת דבריהן של שש דמויות מובילות בתחום החינוך. כולן נעתרו לפנייתי וזו הזדמנות להודות לכל אחד ואחת מהן על הזמן שהקדישו, על הנכונות ועל התרומה לשיח.
עם מי שוחחתי? (לפי סדר א"ב)
פרופ' תמר אריאב, המנהלת האקדמית של קרן מנדל ישראל, לשעבר נשיאת המכללה האקדמית בית ברל.
פרופ' מיכל בלר, נשיאת המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, לשעבר מייסדת ומנכ"לית הרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך (ראמ"ה).
ד"ר אדר כהן, מנהל אקדמי במחלקה ללימודי הוראה באוניברסיטה העברית, לשעבר מפמ"ר להוראת האזרחות במשרד החינוך.
ד"ר אירית לוי-פלדמן, דיקנית הפקולטה לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים.
ד"ר חגי קופרמינץ, חבר סגל אקדמי בכיר בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.
מר אביב קינן, מנכ"ל ברנקו וייס, לשעבר ראש מינהל החינוך בירושלים.
עבורי השיחות היו מרתקות ומעוררות מחשבה. הדוברים הביעו עמדות שיש ביניהן מן המשותף, אך הן מייצגות תפיסות מעט שונות. מהדברים שעלו עיבדתי מספר המלצות אופרטיביות שיוצגו בהמשך.
ראוי לציין כי העמדות שהובעו על ידי הדוברים והדוברות אינן מתיימרות לייצג את כלל העמדות בנושא. אפשר שגם אתם, מחזיקים בעמדות אחרות. לכן, אנו רואים בכתבה זו בסיס לשיח בין כולנו ונשמח שתשתפו אותנו במחשבותיכם (ראו קישור לקובץ שיתופי בסוף הכתבה).
האם תפיסת האחריותיות מתאימה כיום במערכת החינוך?
כל הדוברים סברו כי אחריותיות של המערכת נדרשת באופן זה או אחר. פרופ' בלר הסבירה כי חלפו שנתיים, שבהן נפגעה הלמידה באופן משמעותי מבלי שידועות ההשלכות, וזאת בשל החשש לקיים הערכה. "יש שונות אדירה בין בתי ספר ולכן אי אפשר לוותר על המדידה". בתי הספר זקוקים לכלים מקצועיים שיוכלו לשקף להם היכן הם נמצאים ביחס למצופה מהם וביחס לאחרים. שאלות בנוגע לאופייה של המדידה, מה רוצים להרוויח ממנה, מה מתכננים לעשות עם הממצאים, מה מידת ההתערבות החיצונית – דורשות דיון.
"להיות במערכת שלא נותנת דין וחשבון זה לא נכון", הצטרפה פרופ' אריאב. אביב קינן הוסיף כי למטה חייב להיות מידע מסודר על בתי הספר וידע על אופן השימוש הנכון בו, דהיינו, שימוש "עדין ולא באגרסיביות". "גם מנהלי בתי הספר זקוקים למידע", לדבריו. ד"ר לוי-פלדמן הבחינה בין אחריותיות שהיא מתן דין וחשבון כלפי מעלה ובין אחריות כלפי מטה, קרי: מול התלמידים, וטענה כי לא נכון יהיה לבטל את הצורך במתן דין וחשבון, אך יש חשיבות רבה לאיזונים נכונים.
ד"ר חגי קופרמינץ סבור כי יש מקום לאחריותיות במובן של מתן דין וחשבון של המערכת (משרד החינוך) כלפי הציבור אותו היא משרתת (בתי ספר, תלמידים, הורים), למשל על-ידי דיווח על אספקת תשתיות מתאימות למוסדות החינוכיים. פחות רצויה אחריותיות מהסוג בו תלמידים או מוסדות חינוך נדרשים לתת דין וחשבון על הישגיהם כפי שנמדדים במבחנים סטנדרטיים.
מהניסיון שהצטבר בארץ עם המיצ"ב, מה השתבש?
אביב קינן תיאר כי כשנכנס לתפקיד סמנכ"ל החינוך בעיריית בת-ים לפני כעשור נדהם לגלות כי בתי הספר היסודיים עסקו רק בדבר אחד והוא המיצ"ב. "היה אטרף". מה שהעצים עוד יותר את התופעה הייתה קביעת בית המשפט כי יש לפרסם את הנתונים הבית ספריים. "ההחלטה הזיקה מאוד למערכת וכך יצא שם רע למדידה בודקים ומודדים את בית הספר, וכל דבר ייחודי שיש לבית הספר לא נחשב". עוד הוסיף קינן כי כשהנתונים מפורסמים בתי הספר לא יכולים לראות בהם כלי עבודה. ד"ר אדר כהן הצטרף לאמירה זו ואמר כי דירוג בתי הספר והפרסום הרווח, החל מהעיתונות היומית ועד אתרי חיפוש דירות, הוציאו את הדברים מכלל פרופורציה. השם של בית הספר הפך להיות מושתת על המיצ"ב. "כל האנרגיות הופנו למיצ"ב כי זה מה שעניין את הפיקוח". פרופ' בלר מאמינה כי המודל של המיצ"ב ששילב הערכה חיצונית עם הערכה פנימית העביר מסר נכון, אבל החלטת בית המשפט על הפרסום עשתה נזק עצום, וזאת בנוסף לנזק שעשה הפיקוח כשביקש את נתוני המיצ"ב הפנימי.
לדעתה של פרופ' אריאב, המדידה הייתה רבה מידי ולא מאוזנת. מערכת החינוך היא כמו מטוטלת שאף פעם לא נמצאת במצב של שיווי משקל. כשמתחילה אופנה היא מושכת לכיוון מסוים וזה גם מה שקרה עם האחריותיות. מערכת החינוך השתעבדה לאחריותיות, וזה גרר פגיעה בהיבטים רבים. ככל שיש יותר מהלכים של מדידה, כך פוגעים יותר באמון.
הנושא של משבר אמון הועלה גם על על-ידי ד"ר לוי-פלדמן. לדבריה, המשבר נובע מרצף של טעויות שעשה משרד החינוך כולל פיקוח חזק ופחות אוטונומיה ואמון בשטח. ד"ר קופרמינץ הסביר את הדברים מההיבט הפסיכולוגי. מודל האחריותיות בישראל אינו מלווה בסנקציות מוצהרות כך שאין סכנה ממשית שעלולה להיגרם בעקבות הממצאים (כמו סגירת מוסד חינוכי), ולכן עתירות הסיכון היא במידה רבה במובן הפסיכולוגי והתדמיתי. נוצר מצב שהמהלכים הבית ספריים לא נועדו באמת לשיפור, אלא נעשו מתוך דאגה לנראות הציבורית וליוקרה של בית הספר. "זה הגיע למצב של טירוף מוחלט". הוא הוסיף כי קיים פער אדיר בין החזון, האסטרטגיה והתיאוריה, כפי שמוצגים על ידי משרד החינוך, ובין האופן שבו הדברים מגיעים לבתי הספר. אין באמת מהלכים שנעשים בשיתוף השטח וזה חלק מהבעיה, לדבריו.
אם כך, מה נכון לעשות כיום?
השיח בהקשר זה נסוב אחר מציאת האיזון "המתאים" בין אחריות ואחריותיות, בין אוטונומיה ובין בקרה, בין הערכה פנימית ובין הערכה חיצונית.
ד"ר לוי-פלדמן הציגה את המתח הקיים לתפיסתה - מתן דין וחשבון רק כלפי מעלה הופך את המערכת לבירוקרטית, התהליכים הופכים לשטוחים ולא מעמיקים, ישנה התמקדות במספרים ובגרפים ובחיפוש אחר אשמים. מאידך, אם מוותרים על אחריותיות ומבקשים רק אחריות כלפי מטה עלולים לוותר על סטנדרטים, על דרישות ועל התבוננות הוליסטית שאליה מכוונים. ההתבוננות על המכלול – על איזה תלמיד אנחנו מעצבים ומה תהיה דמות הבוגר – היא חשובה ובמובן זה לאחריותיות יש מקום משמעותי. מה שנדרש זה למצוא את האיזונים העדינים, ולהתאימם להקשר ולאוכלוסייה שבה עוסקים.
ד"ר כהן התייחס למתח הקיים בין צרכים מנוגדים של המערכת ושל השטח. נתונים שנאספים מגורם חיצוני נותנים מענה ברמת "המקרו", והם חשובים למטה ומספקים לו מידע מערכתי. נתוני המקרו לא משרתים את רמת "המיקרו" – שהיא הרמה הבית ספרית – ולכן לא מתקיימת התפתחות מקצועית בית ספרית מבוססת נתונים. מדוע? כי גם אם בית הספר מקבל מידע ונתונים, כל עוד ההערכה מתבצעת על ידי גורם חיצוני, היא נתפסת כמנוכרת ובית הספר לא מרגיש עליה בעלות. לכן, השאלה שבה יש להכריע היא לאיזה מהצדדים לתת יותר משקל.
פרופ' אריאב דיברה על האיזון הנדרש בין מתן אוטונומיה וחופש לבתי הספר להשקיע בעבודה חינוכית אמיתית מצד אחד ובין יצירת מערכת של בקרה מהצד האחר. הייתה הפרזה במספר אירועי הערכה וכך נפגע הרצף החינוכי והשתבשו תהליכי העבודה הבית-ספריים. "צריך לקבוע מינון המתקבל יותר על הדעת. אחריותיות היתר שמאפיינת את המערכת לא שיפרה את המערכת בסופו של דבר והשניאה את העבודה על המורים".
מהו האיזון המתאים?
נפתח בהערכה פנימית.
כל הדוברים הדגישו את הצורך בתהליכי הערכה פנימיים איכותיים בסיוע של מומחים ובבנייה של תהליכי אמון.
ד"ר אדר כהן: יש לתת משקל רב יותר לפיתוח היכולות המקצועיות והפדגוגיות המקומיות ברמת בית הספר. המנהלים מצופים להוביל את הפדגוגיה של בתי הספר, ולכן התמריצים צריכים להיות מוכוונים לעידוד תהליכים פדגוגיים מבוססי נתונים ולא לקידום יוקרה בעזרת ציונים. המאמץ של המשרד צריך להיות מופנה לבניית כלי הערכה מקצועיים במגוון של תחומי דעת ודרגות כיתה. לשם כך, רצוי לברר עם בתי הספר מה יעזור להם.
פרופ' אריאב: חלק מהתשובה יכולה להיות כינון של תהליכי הערכה עצמית של בתי הספר בסיוע של מומחים להערכה (למשל, מדריכים מהמחוז). הם יהוו גורם מצמיח, מלווה ומנחה ולא גורם פיקוח שעושה בקרה. אם בית הספר יאסוף מידע על עצמו והמידע יישאר אצלו, יהיה לו האינטרס והמוטיבציה להשתמש בנתונים לבניית תוכנית עבודה. במקרה כזה, ההערכה תהיה חלק מהפיתוח הבית-ספרי וכולם יהיו שותפים לו.
פרופ' בלר גם היא דיברה על חיזוק ההערכה הפנימית. בתי ספר אינם מומחים להערכה ולכן חשוב לתת להם בסיס כלשהו להשוואה (benchmark), למשל, באמצעות מתן כלים מוכנים והנגשה של דגמים של כלים מקצועיים שיהוו מודל לבניה עצמית של כלים. באשר לסיוע מקצועי, נראה כי עם יישום תוכנית הגפ"ן (הגמישות הפדגוגית הניהולית) המנהלים יוכלו להזמין הדרכה מקצועית בהתאם לצורך.
ד"ר לוי פלדמן הדגישה את החשיבות של מתן אוטונומיה לשדה וגמישות לצד מתן תמיכה מקצועית. השטח לא יוכל "להחזיק את התהליך" אם לא יקבל תמיכה. התמיכה יכולה להיות באמצעות הנגשת כלים מקצועיים לשטח, מתן תקציבים להכשרות, הקצאת מומחים להערכה שנטועים בתוך השדה, חיזוק תפקידם של רכזי הערכה, והטמעת נושא ההערכה במסגרות של הכשרת מנהלים. חייבים לסמוך על השטח ולתת לבתי הספר להעריך את עצמם. "כאשת חינוך אני אופטימית שזה אפשרי".
ד"ר קופרמינץ חושב אף הוא שצריך לסמוך על בתי הספר ולעבוד על שבירת מעגל חוסר האמון שנוצר. המקום שבו צריך להשקיע הוא ההערכה בכיתה. המטה יכול לספק כלים מתאימים, לשדרג את מעמד רכזי ההערכה ולהשקיע במורים. הגישה של סטנדרטים נוקשים אינה מתאימה ויש לאפשר לבתי הספר גמישות בביצוע התאמות. כדי לסייע ולתמוך בהם כדאי לחשוף דוגמאות של כלים ומחוונים מקצועיים, הצעות ורעיונות, אך אין צורך בכלים מוכנים מן המדף בכל תחום ונושא. קופרמינץ מציע למשרד החינוך ולראמ"ה לכנס צוות שישקוד על חיזוק ההערכה הפנימית בבית הספר.
אביב קינן דיבר אף הוא על חשיבות יחסי האמון עם בתי הספר. בשעה שבתי הספר ירגישו בטוחים הם ינהיגו תהליכי הערכה מקצועיים. בתי הספר של ברנקו וייס, שבראשם עומד קינן, החלו זה מכבר בתהליכי הערכה עצמית. "בתרבות של שיח פתוח ושל אמון אפשר להודות לא רק בחוזקות אלא גם בחולשות ולעסוק בהן".
מה לגבי שילוב עם הערכה חיצונית?
בכל השיחות עלה הצורך בבניית מודל הערכה רק אחרי שיובהרו היטב מטרות ההערכה ויתוכננו דרכי הטיפול בעקבות הממצאים. ד"ר קופרמינץ הרחיב כי פיתוח כלים חייב להיעשות מול מטרה ממוקדת. לפיכך, הכרחי להגדיר מטרות ברורות ומפורטות דיין כדי שאפשר יהיה לבנות כלים תקפים. כיום המטרות הן לרוב כלליות מידי ועמומות, דוגמת "צמצום פערים" או "עליה בהישגים". יתרה מזו, חשוב להימנע משימוש בכלים למטרות שלא נועדו להן מלכתחילה, וזה לרוב לא המצב.
ובאשר להערכה חיצונית, אמר קופרמינץ, "יש להוריד את גובה הלהבות ולעבור להערכה מדגמית. אם מעוניינים בנתונים מערכתיים הרי שאין צורך בהיקף כזה של היבחנות. אין סיבה שהמטה ימדוד ישירות כל בית ספר ובית ספר, אלא עליו לסמוך על מנהלי בתי הספר". לעמדה זו הצטרפו גם פרופ' אריאב וד"ר כהן. כהן מצידו הוסיף כי ממילא במהלך פנימי חשוב יהיה ללוות את השדה ולראות שהמהלך נושא פרי. בהתאם לכך הציע לשקול לשחרר בהדרגה בתי ספר מהערכה חיצונית על בסיס איכות תהליכי ההערכה הפנימיים שהם מובילים.
פרופ' מיכל בלר קישרה רעיון זה לתוכנית הגפ"ן שהשיק משרד החינוך. אם המשרד יחלק את בתי הספר, כפי שהצהיר, לקבוצות שונות לצורך מתן אוטונומיה ניהולית, אפשר יהיה להישען על אותה חלוקה ולשקול רמות שונות של ליווי בהערכה חיצונית. כך או אחרת, הערכה חיצונית חייבת להיות מממוחשבת ומלווה בפידבק מיידי.
ד"ר לוי-פלדמן הוסיפה כי היא אינה פוסלת על הסף סטנדרטיים ומדדי ליבה, אבל הבהירה כי הכרחי לדון בשאלות המהותיות: מי מבצע את ההערכה, כיצד היא מתבצעת, ובאיזה אופן משתמשים בה. מבחנים חיצוניים יכולים לבוא בחשבון אבל רק לאחר שהמטרה שלהם תוגדר היטב ולאחר שיבחנו לעומק אם מטרה זו הושגה לאור הניסיון עם המיצ"ב. אם המטרה היא שיפור הרי שיש להשקיע בבניית מדדים שבתי הספר ידווחו עליהם בדיאלוג ובשיתוף השדה. לדעתה יש להתחיל בטיפוח הערכה פנימית במסגרת "פיילוטים" נקודתיים שבהם לא יהיה רכיב של הערכה חיצונית, ובאופן הדרגתי ושקול לעצב עוד ועוד איים של הצלחה.
עמדה דומה הועלתה על ידי ד"ר קופרמינץ: "לשם בניית מודל הערכה, הכרחי להגדיר תיאוריה של שינוי, רציונל ויעדים פדגוגיים שרוצים להשיג". דרך אפשרית להערכה היא, למשל, על-ידי כך שבתי הספר יכתבו, אחת לתקופה, דוח על הפעילות שלהם. הדוח ייכתב לפי הבנייה מסוימת שתינתן מהמשרד והוא לא בהכרח יכלול נתונים כמותיים. פרופ' בלר המליצה בעניין זה לעיין במודל ההערכה העצמית שהמל"ג מנהיג באוניברסיטאות ולבחון אם וכיצד אפשר להכשיר את בתי הספר לתהליכים דומים.
אביב קינן העלה כמה רעיונות בנוגע להערכה חיצונית:
-
כל בית ספר יידרש להציג תוכנית שתפרט על מה הוא עובד ועל מה הוא מבקש שיבדקו אותו (כולל פרמטרים כמו מנהיגות תלמידים, למידה חווייתית). נוסף כל כך, יהיו היבטים גנריים שהמשרד ירצה לבדוק.
-
מוטב שהנתונים יעברו אך ורק לבתי הספר, לא למפקחים ולא לציבור. אם מוכרחים להעביר מידע לפיקוח אז היה טוב אילו גורמים במשרד היו מעבדים את הנתונים לפני כן ומעבירים למפקחים רק "שורות תחתונות", כמו חוזקות, חולשות והמלצות בתיאור מילולי בלבד.
-
המשוב חייב להינתן סמוך למועד ההערכה ככל האפשר.
להלן כמה כיוונים מעשיים שעולים מתוך הדברים:
נדרשת אחריותיות רגישה - חשוב לשמר מדיניות כלשהי של אחריותיות שמכירה בניסיון שנצבר, במורכבות ובהשלכות הצפויות. כדי לעשות זאת נדרש דיון עמוק בדבר היעדים המדויקים שלה, את מי את תשרת, מה יעשו עם הממצאים וכו'. לכל יעד יתכוננו המענים האפשריים.
מודל אחריותיות דיפרנציאלי – אחריותיות של המערכת שונה מאחריותיות של בתי הספר ולכן גם המדידה והערכה צריכים להיות שונים. למשל, מדדים לצורכי אחריותיות של המערכת כולה או לניטור ארצי יכולים להיות מופקים מהעברה מדגמית. ברמת בתי הספר, מודל האחריותיות יכול להיות שונה בין מוסדות שונים מבחינת הלווי או ההערכה החיצוניים. הוצע לשקול לשחרר בתי ספר מליווי של הערכה חיצונית על פי קריטריונים שייקבעו.
אחריותיות בתי הספר – האחריותיות הבית-ספרית יכולה להיות בדמות של דיווח עצמי על הפעילות המתקיימת בבית הספר מול יעדים שנקבעו. הדווח העצמי יהיה במגוון של מדדים, חלקם ייקבעו על ידי המטה וחלקם יהיו נתונים לבחירת בית הספר.
השקעת מירב המשאבים בטיפוח ההערכה הפנימית במוסדות החינוך – יש לבסס תהליכי הערכה בכיתה והערכה של בית הספר כארגון. לשם כך יש להעניק לשדה גמישות בקביעת היעדים בד בבד עם מתן תמיכה מקצועית. אפיקים אפשריים של תמיכה הם הכשרות למנהלים ולמורים, ליווי מומחים, שיפור מעמד רכזי ההערכה והעמדת כלי הערכה לשימוש פנימי (או דגמים לכלי הערכה).
שיקום האמון מול בתי הספר - כל המהלך יוכל לקרום עור וגידים רק אם תטופח תרבות דיאלוגית ושיתופית עם בתי הספר ויינקטו צעדים בוני אמון. לשם כך נדרש מסר אחד ועקבי מכל הגורמים המעורבים.
משוב לבתי ספר – בכל תהליך שיוגדר, המשוב לבתי הספר חייב להיות מיידי ככל האפשר. רצוי כי המשוב יועבר רק לבית הספר ולא לגורמים נוספים. אם אין ברירה ויש צורך לשתף גורמים נוספים, ראוי לשקול דגם דיווח אחר המותאם לכל גורם.
תרצו להגיב, להתייחס, לשתף בדעתכם? כתבו בפדלט.
"נעים להכיר"
אנשים, ארגונים, מיזמים ותוכניות שעוסקים במבחנים, מדידה והערכה
מחלקת המחקר והפיתוח של אדם מילא
נכתב על-ידי עינת נוטע-קורן בעקבות שיחה עם נטלי דוידי-צלר, מנהלת המחלקה
אדם מילא היא חברת HR Tech ישראלית, שפועלת ברחבי העולם. היא מפתחת כלי אבחון ומבחנים חדשניים וטכנולוגיים המותאמים לשווקי היעד שלהם ולצורכי הלקוחות. תהליכי האבחון מתבצעים באופן מקוון (על פלטפורמת Veritas), בכל זמן ומכל מקום. דוחות המועמדים ונתוניהם מתקבלים באופן מידי בנוסף לתשובות המוקלטות והמצולמות בריאיון Live.
מי שעומד מאחורי פיתוח הכלים ואחראי לאיכותם הפסיכומטרית היא מחלקת המחקר והפיתוח של אדם מילא. המחלקה מפתחת מענים מגוונים לפי צרכים עסקיים או מקצועיים מחד, ומאידך עוסקת בזיהוי צרכים ובמחקרי תוקף שוטפים של כלי החברה. מי שעומדת בראש המחלקה היא נטלי דוידי-צלר, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ועמה היה לי העונג לשוחח. למדתי מנטלי על תחומי העיסוק של המחלקה ועל כלי הלייב: "Veritas Live".
המחלקה מונה, נוסף על המנהלת, פסיכולוגים תעסוקתיים מומחים, data scientist, data analyst ומטמיעים המתמחים במערכות הממוחשבות.
כפי שמתארת נטלי, תהליך הפיתוח באדם מילא הוא רב שלבי. מטרתו, להשיג יעד מספק מבחינת מדדי התוקף, המהימנות וחווית המועמד.
להלן עיקריו:
-
זיהוי תכונה או מיומנות (Skill) הנדרשת לאבחון בעולם העבודה.
-
למידת הנושא מהספרות האקדמית, יחד עם זיהוי פרמטרים מבחינים.
-
בניית כלי ראשוני.
-
ביצוע פיילוט.
-
תיקוף מול קריטריון מתאים (הערכת פסיכולוגים על אותה התכונה או ביצוע במבחן אחר).
-
שיפור הכלי.
-
בחינה נוספת שלו.
ראיון ה-Live הושק בשנה האחרונה והוטמע במערכת ה-Veritas. זהו רכיב אדפטיבי שמתלווה לכל כלי האבחון שאינם קוגניטיביים. הריאיון כולל שאלות פתוחות שמוצגות למועמדים, המאפשרות להם להביע את עצמם בהתייחס לסוגיות שעלו במהלך האבחון, ואף להסביר את בחירתם בתשובות כאלו או אחרות. (לסרטון תדמית על המוצר אפשר לעיין בקישור).
איך זה עובד?
בתהליך הפיתוח זוהו פרופילים מסוימים של תשובות של מועמדים שבעקבותיהם ראוי להעמיק ולתת למועמדים הזדמנות להסביר את עצמם, לתאר ו/או להדגים. בהתאם לכך, הוטמעו במערכת שאלות המותאמות לפרופילים הייחודיים של כל מועמד, כפי שעלה במבדקים שביצעו.
השאלות מוצגות למועמדים על גבי המסך והם מתבקשים להשיב עליהן בדיבור מול מצלמה, כשלכל שאלה מוקצות 2 דקות. לפני שהמערכת עלתה לשימוש תפעולי, השאלות עברו תהליך סדור של פיילוט, בדיקת מהימנות בין שופטים ותיקוף מול כלי אבחון אחרים.
נטלי מנתה יתרונות שונים של רכיב ה-Live. למשל, הכלי משפר מהימנות באמצעות צמצום השפעות של דפוסי השבה או אסטרטגיות בחינה. כלומר, אם בתהליך מיון מסורתי, יתכן שמועמדים מסוימים היו נפסלים על רקע תגובותיהם במבדקים, ראיון הלייב מאפשר להבין טוב יותר מה עומד מאחורי דפוס התשובות שהתגלה ובכך פותח בפניהם פתח להמשיך בתהליך המיון.
כמו כן, לרכיב ה-Live יתרונות נוספים על פני ריאיון אישי, מעבר לנוחות וליתרונות התפעוליים:
-
העובדה שהשאלות המוצגות הן סטנדרטיות, מצמצמת הטיות המתבטאות באופן הגשת השאלות. כך משתפרים תוקף המדידה וההוגנות. כמו כן, הזמן המוקצב להשבה זהה.
-
התשובות המצולמות מקנות ללקוחות אפשרות לצפות במועמדים מספר פעמים ובפורומים שונים ולא רק על ידי מראיין אחד. דבר זה תורם אף הוא לשיפור ההוגנות ולצמצום ההטיות.
-
ההעברה האוטומטית מאפשרת לקבל מידע על מספר רב של מועמדים ולהשוות דפוסים המאפיינים מועמדים לאותו תפקיד/תפקידים דומים בין מעריכים (כאשר כמה אנשים צופים באותו ראיון) או בין סניפים שונים של אותו ארגון.
-
המידע המתקבל מראיון הלייב מסייע למקד את הריאיון האישי (כשהוא מתקיים) סביב סיטואציות ספציפיות מתאימות יותר.
-
נטלי סיכמה ואמרה כי מבחינתה ראיון ה-Live הוא כלי שמאפשר לתת כיום מענה משודרג למיון תעסוקתי בעולם העבודה הנוכחי.
תרצו להגיב, להתייחס, לשתף בדעתכם? כתבו בפדלט.
"פינת הפודקאסט"
מבחן ה-SAT עבר מתיחת פנים
מגפת הקורונה יצרה מציאות חדשה בכל הנוגע למבחני הקבלה ללימודי התואר הראשון בארצות הברית (SAT, ACT). כ-75% מכלל הקולג'ים והאוניברסיטאות אפשרו בהרשמה לשנת הלימודים הקרובה (2022/3) להגיש מועמדות ללימודים ללא ביצוע מבחן. 84 מוסדות, ביניהם כל מוסדות אוניברסיטת קליפורניה, הצהירו כי יתעלמו מתוצאות מבחני הקבלה (test blind). ביותר מ-1,800 מוסדות המבחנים היו אופציונליים, לפי בחירת המועמדים.
נראה כי מדיניות דומה תימשך בשנת ההרשמה הבאה במוסדות רבים וביניהם סטנפורד, הרווארד, קורנל, בראון וייל. לעומתם, MIT הצהירה לאחרונה כי היא רואה חשיבות בתרומת המבחנים והיא מחזירה את חובת ההיבחנות.
בתוך כל זה ה-College Board (הגוף שאמון על בחינות ה-SAT) חשף בתקשורת בינואר 2022 כי מבחן ה-SAT עומד להשתנות. המבחן בדמותו החדשה ייכנס לתוקף החל מ-2023 מחוץ לארה"ב והחל מ-2024 בתוך ארה"ב. השינויים העיקריים שיהיו בו הם:
-
המבחן יהיה ממוחשב ומותאם למחשב נייד ולטבלט (המבחן יתקיים כמו היום בבתי הספר או במרכזי בחינה).
-
משך המבחן יקוצר משלוש שעות לשעתיים.
-
יוּתַר השימוש במחשבון בכל פרקי המתמטיקה.
-
הטקסטים במבחן יהיו קצרים ובעקבות כל טקסט תהיה שאלה אחת. כמו כן, יופחת המלל בשאלות שבפרקי המתמטיקה.
-
הציונים ימסרו לנבחנים תוך ימים אחדים (במקום שבועות).
למידע נוסף האזינו לפרק הפודקאסט הקצר בנושא (6 דק):
5 New and Exciting Changes to the SAT
כמו כן, מומלץ להאזין לפרק "?Is this the end of the SAT" בפוסדקאסט "הג'ורנל" (The Journal). בפרק מתארח ראש מינהל הקבלה באוניברסיטת דרום קרולינה, והוא מאפשר הצצה קלה לשיח הציבורי סביב המבחן ולתפיסות של האוניברסיטאות בנוגע אליו.
האזנה נעימה.
תרצו להגיב, להתייחס, לשתף בדעתכם? כתבו בפדלט.
דבר העורכת
שלום לכל קוראי מידעונט קיץ 2022,
אפתח בברכות לד"ר ריטה סבר ובאיחולי הצלחה במילוי תפקידה כיו"ר המכהנת של אפי. כחלק מכך, היא העבירה אלי את שרביט העריכה של המידעונט לאחר שערכה חמישה גיליונות מוצלחים.
חלף כעשור מאז שערכתי לראשונה את ידיעון אפי. באותם ימים הידיעון היה מונגש כחוברת דיגיטלית שכללה כתבות פרי עִטם של חברי אפי על מחקרים, כלים ופרויקטים משולחן העבודה שלהם.
עם תום עידן הידיעון, ד"ר ליאת בסיס יזמה והובילה את הבלוגומטרי. באמצעותו, היא חשפה אותנו בתקופה של 4 שנים (!) לתפקידים המגוונים שנושאים פסיכומטריקאים בעולם העבודה ולתפיסות העולם המקצועיות שלהם. כל החומרים הללו עודם מרתקים לקריאה גם היום.
בתקופת הקורונה, יזמה ד"ר ריטה סבר את פורמט המידעונט המוכר לנו כיום. במידעונט "פינות" שונות שמאפשרות הצצה למחקרים של חברי אפי, תהליכים שבהם הם עוסקים, מאמרים חדשים שפורסמו בתחום, שיטות עבודה שונות, טיפים מקצועיים ועוד. ה"פינות" הן מגוונות ומשתנות ובכך מועבר מסר כי כל דבר רלוונטי שאנו חברי האגודה נרצה לשתף, תינתן לו הבמה.
מי קהל היעד של המידעונט?
המידעונט הוא פלטפורמה לשיח ולשיתוף. כולי תקווה כי יצטרפו לקריאה קהלים מגוונים וחדשים מתחומי ההערכה והמיון, החינוך, החברה, משאבי האנוש ועוד. קוראים שהנושא נוגע להם, אפילו אם אינם עוסקים בו במישרין. המידעונט חושף את עבודתם המקצועית של העוסקים במדידה והערכה, ומעל לכך מנסה לשקף את מורכבות השיקולים, את האחריות והרגישות הנדרשים בקבלת ההחלטות, את הבדיקה העצמית שהיא עניין של שגרה בעבודתנו, ואת השאיפה להפוך את המדידה וההערכה (באותם הקשרים שבה זה מתאים) לכלי עבודה מצמיח, רלוונטי ותומך.
ומה בגיליון שלפנינו?
ד"ר ג'ודי גולדנברג ודורון ניב, יעדכנו בתובנות חדשות על אודות מערכת המיון הלא קוגנטיבית – מסיל"ה, שמשמשת למיון מועמדים להוראה. מידע מעניין נוסף על מערכת מסיל"ה אפשר למצוא בבלוגומטרי 13.
נטלי דוידי-צלר תספר על העבודה של מחלקת מו"פ בחברת אדם מילא ועל כלי ראיון טכנולוגי שפותח והושק לאחרונה.
אני אציג סיכום שכתבתי בעקבות שיחות שקיימתי עם מומחים בתחום החינוך, בשאלה הוותיקה והרלוונטית של האחריותיות במערכת החינוך. שוחחתי עם פרופ' תמר אריאב, פרופ' מיכל בלר, ד"ר אדר כהן, ד"ר אירית לוי-פלדמן, ד"ר חגי קופרמינץ ומר אביב קינן.
כמו כן, אשתף בפודקסט שעוסק במבחן ה-SAT החדש ובמאמר שפורסם לאחרונה בנושא מדידת יצירתיות. לבסוף, כמו תמיד נעדכן במועדים צפויים של כנסים בתחום.
הזמנה להבעת דעה ולשיח
אני מזמינה אתכם להגיב לכתבות, להתייחס לתגובות של אחרים, להביע עמדה ולשתף במידע נוסף וברעיונות. את התגובות כתבו בפדלט. הקישור לפדלט מופיע שוב ושוב בסיום כל אחת מהכתבות.
ומה בהמשך?
בגיליון זה בחרתי לקחת על עצמי חלק ניכר מן הכתיבה. בהמשך, אני מקווה שנוכל לפרסם עוד ועוד דברים שתכתבו אתם. אני מזמינה אתכם לשלוח לנו באופן רציף כתבות קצרות, עדכונים, טיפים מקצועיים, טורי דעה וכל רעיון אחר שתמצאו לנכון.
קריאה מהנה,
עינת נוטע-קורן
עורכת המידעונט והיו"ר הנבחר
einat.notea@gmail.com
"חם מן התנור"
המלצות לקריאה של פרסומים חדשים
מאמר סקירה חדש בנושא מדידת יצירתיות בחינוך
Long H., Kerr, B.A, Emler, T.E., & Birdnow M. A. (2022). Critical Review of Assessments of Creativity in Education. Review of Research in Education, 46(1):288-323.
https://doi.org/10.3102/0091732X221084326
סיכום המאמר
במאמר זה מוצג ניתוח ביקורתי של הספרות המחקרית בנושא יצירתיות מבחינת כלי המדידה שבהם עשו שימוש, אופני השימוש, הגישות שבבסיס המחקרים והיתרונות והחסרונות בגישות השונות. המאגר ששימש את המחקר הוא של מאמרים שפורסמו בין השנים 2021-2010 בשמונה כתבי עת מובילים בתחום היצירתיות וכתבי עת בחינוך ופסיכולוגיה שמעת לעת יש בהם מאמרים בנושא (סך הכל 816 מאמרים). להלן אתאר חלק מהממצאים והפרשנויות שהועלו על ידי מחברי המאמר:
האוכלוסייה שבמוקד המחקרים
-
ב-60% מהמאמרים שנסקרו אוכלוסיית המחקר היא סטודנטים (לפסיכולוגיה) בהשכלה גבוהה. רובם לא קשרו את הנושא ליצירתיות בחינוך או להתערבויות/תוכניות בתחום. שאר המאמרים (40%) אמנם עסקו בחינוך אבל לרוב בהקשר לאיתור מחוננים. הגבלת המחקרים לחלק מצומצם מהאוכלוסייה, לא נמצאת בקנה אחד עם ההכרה בחשיבות היצירתיות כתהליך התפתחותי שחשוב לטפח החל מגיל צעיר.
-
אוכלוסיית המחקר ברוב המחקרים בהשכלה הגבוהה התאפיינה בייצוג יתר של סטודנטיות לבנות. במחקרי החינוך האוכלוסייה, גם היא, מצומצמת וממוקדת בקבוצת המחוננים או בתלמידים שמגיעים לשלב איתור המחוננים. בהקשר זה העלו המחברים את מגבלת אפשרות ההכללה של הממצאים כמו גם את היבט ההוגנות התרבותית, שנעדר מהספרות כמעט כליל. מבין הכלים שהחוקרים סקרו הם ציינו לטובה את מבחן הטורנס הצורני שנמצא הוגן לקבוצות שונות של מגדר, אתניות, סטטוס חברתי-כלכלי ושפת-אם.
-
מדידת היצירתיות נוכחת יותר, לפי המחקר, במחקרים שנעשו ברחבי העולם מחוץ לארה"ב (ישראל גם נמנית ברשימת המדינות) מאשר בארה"ב. מסקירה שלהם מתברר כי רובם מתבססים על ההמשגות והכלים האמריקאים, מתרגמים אותם כפי שהם או מבצעים בהם התאמות קלות בלבד ולא מעבר לכך. לא קיים פיתוח של פרדיגמות וכלים מותאמי תרבות, דבר שמעמיד בסימן שאלה את תקפות הכלים במחקרים אלו.
סוגי המיומנות הנבדקות
-
רוב המחקרים עוסקים ביצירתיות כללית, רק מעטים עוסקים ביצירתיות ממוקדת בתחומים כמו מדעים, מתמטיקה, אומנות ומוסיקה.
-
רוב המחקרים העריכו יצירתיות כמיומנות קוגניטיבית. אחרים התייחסו ליצירתיות כמיומנות המובחנת מאינטליגנציה ומיכולות קוגניטיביות. עוד אחרים התייחסו ליצירתיות כאל מיומנות מורכבת שיש בה היבטים קוגניטיביים, רגשיים ומוטיבציוניים לצד השפעות של למידה וחינוך.
כלי המדידה שבשימוש
המאמרים מופו על-פי סוגי הכלים ששימשו למדידת היצירתיות, כשבחלק מהמאמרים נעשה שימוש בכלים מכמה סוגים.
-
ב-50% מהמחקרים השתמשו בכלי מדידה של חשיבה מסתעפת (כגון הכלים של טורנס).
-
30% השתמשו בשאלוני דווח עצמי (נפוץ במיוחד הוא כלי ה-CAQ וסולם ה"פתיחות לחוויות" מתוך מודל ה-Big 5).
-
20% השתמשו בהערכה של תוצרים יצירתיים או טכניקה של הערכה בקונצנזוס (CAT).
-
6% עשו שימוש בכלים אחרים כמו: סולמות דירוג, המלצת מורה וגישות איכותניות.
במאמר קיים פירוט בנוגע לכל סוג עם הדגמה של כלים. אחד המסרים שעלו נוגע לשימוש לא נכון שנעשה בכלים במחקרים השונים, קרי שימוש שאינו נאמן למקור ולכן פוגע בתקפות. מחקרים שונים נשענים על מדדי התקפות של הכלים במקור, אולם עורכים וריאציות בשימוש על ידי אופני ציינון אחרים, שימוש בחלק מתת המבחנים וכו'. פגיעה זו בתקפות, מציבה בסימן שאלה את מסקנות המחקרים, מקשה על רפלקציות ועל ביצוע של מחקרי מטה-אנליזה.
על סולמות דירוג ואיתור מחוננים
סולמות הדירוג אמנם לא היו נוכחים במאמרים רבים, אבל מהסקירה עלה כי הם נמצאים בשימוש בייחוד בתהליכי איתור מחוננים שבהם המורים נדרשים להעריך את תלמידיהם (רק בכשליש ממחוזות בתי הספר בארה"ב כוללים מדידה של יצירתיות בתהליכי האיתור). במחקר קודם (Peters and Pereira ,2017) זוהו 30 סולמות דירוג שנמצאים בשימוש על ידי בתי ספר, ולגבי רובם אין שום מידע על מהימנות ותוקף, למעט ארבעה בודדים (דוגמת GRS - The Gifted Rating Scales ו-SRBCSS). מאחר שיש עדויות בספרות על הדיוק הנמוך של ההערכות יצירתיות על ידי מורים, השימוש בדירוגים אלו כגורם מכריע בקבלת ההחלטה מעורר סימני שאלה.
פיתוחים חדשים מהשנים האחרונות
בעשור האחרון ניכרת מגמה של התפתחות בתחום מדידת היצירתיות. פותחו מבחנים, שאלונים בגישות חדשות, משימות מעניינות של פתרון בעיות והעלאת רעיונות. דוגמאות הם שאלון ה-SSCS שמתייחס ליצירתיות כאל תכונה "עצמי-יצירתי" (קישור לשאלון) והשאלון של קאופמן (K-DOCS). הוצעו מסגרות תיאורטיות ומתודולוגיות חדשות לציינון ממדים של חשיבה מסתעפת (למשל, Reiter-Palmon, 2019). כמו כן, קיימת מגמת שיפור בשיטות עיבודי הציונים והופיעו יותר ויותר שימושים בשיטות פסיכומטריות מתקדמות (כמו IRT ואחרות).
לבסוף, מחברי המאמר מציעים כווני התפתחות נוספים ומספקים שורה ארוכה של מקורות לקריאה.
תרצו להגיב, להתייחס, לשתף בדעתכם? כתבו בפדלט.